חכמת
שלא זכתה להם התורה כגו' שהתנה הפועל שיאכלו
בניו עמו או שיאכל בנו בשכרו או שיאכל אחר גמר
מלאכתו למעשר בתלוש כגון בודל בתמרים וכיוצא
בו ה"ז אסור לאכול עד שיעשר דכיו' דאינו אוכל אלא
מפני התנאי ה"ז כלוקח
יא) המוציא פיעלים לשדה לעשות לו מלאכה בשדה
כגון לחרוש ולקצור דאלו אין אוכלים מה"ת
בזמן שאין להם עליו מזונות אוכלים מפירות שבשדה
לא יאכלו שאין פורעין חוב מן הטבל אבל אוכלי' א'
אדם
שער מצות הארץ פרק הו
אחד מן התאנה אבל לא מן הסל ולא מן הקופה
ולא מן המוקצה
פר
 דין אנילת ארעי עד שתקבע למעשר
כבר בארנו שכ"ז שלא ניקבע למעשרות בא' מהדברי'
שביארנו מותר לאכול אכילת ארעי (א) ופי' אכילת
ופטורים מן המעשר כל זמן שלא נגמר מלאכת' ואם ארעי ר"ל שיאכלנו בדרך ארעי אפילו
יש להם עליו מזונות אף על פי שלא נגמר מלאכת' אוכל הרבה ובלבד שיאכלנו בשדה ומה שהוא בדרך
ו
קביעות

בינת
אדם
פרקו
לבאר דין אכילת ארעי ומה נקרא ארעי
(א) כתב הרמב"ם בפ"ג מהל"מ הל' י"ט כיצד היא אכילת ארעי כגון שהיה מקלף שעורים ואוכל מקלף א'א'
כו' מלשון זה משמע דהא דאיתא במעשרות ארעי משונה מכל אכילת ארעי שבש"ס דאדרבא בכ"מ אמרי'


אין קבע לפירות כדאיתא בא"ח סי' ר"ו ע"ש במ"א ובהל' סוכה סי' תרל"ט ולענ"ד א"א לומר כן דבודאי ארעי
לעני' מעשר הוא כמו בכל הש"ס דדוקא במקום שיש קביעות מעשר כגון מקח בפ"ב מ"ה וז' ובפ"ג מ"ב

מ"ג וכן בתאנה שעומדת בחצר שם מ"ח ומ"ט דחצר קובע ובמלח פ"ד מ"ג וכן כתב רש"י בהדיא בב"מ דף

פ"ט ע"ב ד"ה שתים וז"ל דשתים מכי מטא לה מלתא דחשיבותא כגון קציצה או מקח חל עליהו שם גורן וכ"כ
 תוס' שם ד"ה שתים כו' משמע דוקא כשיש מלתא דחשיבות לקבוע אבל במקום שאין כאן דבר לקבוע
לא חל שם גור' על ב' וכ"כ תוס' שם דף פ"ח ע"א ד"ה בעל הבית דאפי' בעומד בחצר דוקא כשאינו רוצה
ללקוט אלא מה שאוכל חייב בשתים אבל אם רוצה ללקוט כל הראוי ללקוט לא חשיבה גור' עד שילקוע
כולה או רובא וכן מוכח בפ"ג מ"ב בפועלים שאם יש עליו מזונות דהוי כמקח אוכלי' דוקא א' א' אבל לא
מוכח דאם אין להם עליו מזונות אוכלי' אף ב'ב' ובודאי אי' חילוק בין ב' או י' או כ' ויותר דכ"ז נקרא
ארעי ובלבד שלא יקבע סעודתו עליהם וכן מוכח מדברי הראב"ד בפ"ה הל' ג' שמפרש מתני' דפ"ב מ"הו
ואם צירף חייב ר"ל אם צירף לאכול ב' חייב אבל אם תולש ב' כא' אין קפידא דלא כר"ש ורע"ב שמפרשים
 כרמב"ם דאם תלש ב' הוי צירוף (ודברי הכ"מ מש"כ דדקדק כן מלשו' המשנה דקתני בורר ואוכל משמע
הא אם קצצן וצרפ' חייב לענ"ד אדרבא יותר משמע כראב"ד אך נ"ל שהרמב"ם למד כן מירושלמי על מתני'
תאנה כו' ואם צירף חייב ר"י בעי זרק ראשונה למעלה מאויר י"ט לא הספיקה לירד עד שליקט שניה נטבלו
 שתיה' הרי להדיא דאזלינ' בתר הלקיטה ועוד שם ר' יונה כו' שאם ליקט השניה בתוך כדי שהות נטבלו שתיה'
 ע"כ עוד צ"ע לראב"ד בפ"ג מ"ב בפועלים שאוכלים אחד אחד מן התאנה אבל לא מן הסל כו' למה לא יאכלו
ן הסל אחד אחד ומה בכך שהוא מצורף ולרמב"ם ניחא וצ"ע) וכן במשנה ו' בכ' תאנים בורר ואוכל ובאשכול
גמרגר ואוכל שפירש ראב"ד דמותר לקצרם כולם בפעם אחד רק שאח"כ יאכל בתאנים אחד אחד ובאשכול
יתלוש ממנו גרגיר גרגיר ע"ש וא"כ ע"כ בסיפא דמתניתי' באמר בך' תאנים אלו וב' אשכלות אלו דאוכל
 כדרכו ר"ל אוכל אפילו בצירוף ב' ויותר ואף דלהרמב"ם שכתב דאם קצץ ב' הוי צירוף ובתאנים אלו כתב 
קוצץ בדרכו ואוכל ארעי וא"כ י"ל דהכי פירושו דבלא אמר אלו ולקח' בתלוש אסור לקוץ ב' כא' דהוי צירוף
מה שא"כ באמר אלו דלקח במחובר לקרקע מותר לקוץ כדרכו אבל לאכול אסור ב' דב' הוי אכילת קבע ולפ"ז
יהי' בזה מחלוקת דלתוספת ורש"י וראב"ד אכילת ארעי הנזכר במעשר הוא ככל ארעי שבש"ס ולרמב"ם
כל מקום שנזכר במעשר אכילת ארעי ר"ל דוקא אחד אחד אבל שצים הוי קבע ונ"ל דליתא שהרי כתב
 הרמב"ם שם בפ"ה הל"ה האומר לחבירו צא ולקט לך כ' תאנים משלי ואני אמלא כריסי משלך שניהם פטוריס
ואם