שער מצות הארץפרקה
חכמת
אדם ח
אבל הי' לשניהם תאנים שטוחים ליבשן והחליפו
ואמר א' לחבירו אכול משטוחים שלי ואני אוכל
משטוחים שלך כיו' שלוקח לאכול לאלתר קי"ל שלוקח
עיניו במקחו והוי כנגמרו מלאכתו ואסור לאכול ונ"ל
דאפי' א' אסור (ג) וכן בכל מקח שלוקח פירות תלושין
אסור אפי' אחד דדוקא בתולש מהאיל' מותר א' א'
אבל בתלושי' ממילא הם מצורפי'  וכדאיתא במעשרות
פ"ג מ"ב ביש להם עליו מזונות דאוכל אחד אחד מן
התאנה אבל לא מהסל כו'
המתנה אינו כמכר ולכן אינו קובעת ונ"ל דאנו שאין זה כמקח אבל אם התנה עמהם שיאכלו מה
בני חוץ לארץ שכתבתי שראוי להם להחמיר כדעת
הפוסקים דבזה"ז תו"מ הוא מהתורה וא"כ גם המתנה
קובעת כמכר דבירושלמי ריש פ"ב איתא דדוקא
למ"ד דתרומה בזה"ז הוא דרבנ' אמרינן הכי אבל
בעלמא קי"ל מתנה כמכר ע"ש)
) השוכר את הפועלים לעשות עמו בפירות ביו
בתלושי' בין במחוברי' בעני' שיש להם לאכול מן
התורה במה שהם עושי' (כמו שנתבאר דינם בש"ע
ח"מ סי' של"ז) הרי אלו אוכלי' ופטורי' מהמעשר
שלא
אדם
פרק ה
בינת
(ג) הר"ש בפ"ב בסופו זה לקצות וזה לקצות מפרש שזה קנה מזה לעשות קציעות והלכה כר"י שם
דלקצות פטור ובריש פ"ג ביש עליו מזונות לא יאכלו ושם מיירי בליקצות כדאיתא במתניתי' והקשה הרי
לא נגמרה מלאכתו ומחלק דבמקח כיון דעיניו במקחו הוי כנגמרה וא"כ ע"כ צ"ל במתניתי' דזה לקצות
היינו טעמא דדוקא בלוקח לאכול לאלתר עיניו במקחו כדאיתא בהדיא בב"מ פ"ח בגמרא ועיי"ש בתו'
משא"כ בלוקח לעשות קציעות שאין דעתו לאכול מיד הוי כלא נגמרה מלאכתו אבל הרמב"ם בפירושו
כתב זה לקצות ר"ל לאכול מהקציעות ואפ"ה פסק הלכה כר"י וע"כ ס"ל דל"א סברא זו דעיניו במקחו

אפילו באוכל לאלתר ולכן הוצדך לפרש בריש פ"ג ביש עליהם מזונות לא יאכלו לפי שאין פרעו' חוב מטבל
בם
בחיבורו בפ"ה הלכה ד' חזר בו דבאמת סברא זו דלוקח עיניו במקחו איתא בהדיא בגמרא
ולכ' מפרש נמי לקצות ר"ל לעשות מהם קציעות ושם בהלכה י"ג במוציא פועליו לשדה ביש
להם מזונות היה יכול לכתוב הטעם לפי דעיניו במקחו אלא שנמשך אחר מה שכתוב בפירושו לפי
שאי' פורעי' מטבל והרע"ב שכתב בסוף פ"ב לקצות ר"ל לאכול לאלתר ובפ"ג מ"א כתב כטעם הר"ש
וסותר א"ע שהרי לפי פירושו בליקצות ע"כ צ"ל דאפילו בלוקח לאכול לאלתר ל"א עיניו במקחו ולפ"ז
במחליף לעשית קציעות כיו' שאי' המקח קובע מותר לאכול אפי' ב' ב' אבל במחליף לאכול מהקציעות
כיון שעיניו במקחו אסור ב' ב' וכמש"כ התוי"ט שם בדברי ר"י אלא דזה דוקא לפירוש הרע"ב עפ"י
רמב"ם בפירושו דאלו לפירושו בחיבורו ולר"ש מותר לאכול אפילו ב' ב' וצ"ע דמתניתי' מוכח כפירוש ר"ש
דלרע"ב לקצות פטור ר"ל פטור באחת וא"כ רישא בלאכול חייב היינו אפילו א' וליתא דהא מקח אינו
קובע אלא דוקא בשתים כדאיתא להדיא בב"מ פ"ט ע"ב באופן שדברי התוי"ט אמתים לדינא במחליף
לאכול מן הקציעות לאלתר אבל לא בפי' המשנה לרמב"ם בחיבורו ור"ש ודברי התיו"ט בפ"ג מ"א ד"ה
הרי אלו שכתב בשם התוס' בב"מ דלוקח אוכל שנים בלא ספיתא הוא צ"ע דאדרבא בהדיא איתא דב'
אסר אלא פועל בלא קצץ ולא ספת דאז מותר ב' ב'. גם מה שכתב שם דאעפ"י שעיניו במקחו לא
מהני אלא דוקא בחצר תמוהים מאוד דבריו דבודאי מקח לבד קובע בלא חצר וחצר בלא מקח אלא

דהל"ל כפי דבריו דר"י דפוטר דוקא א' ומתניתין דהכא ר"ל לא יאכלו ב'. ואמנם יותר נ"ל דבמחליף
לאכול לאלתר אסור לאכול אפילו א' דאע"ג דמקח אינו קובע אלא ב' ב' היינו בלוקט מן האילן א' א'
אבל אם לקח סל מלא פירות אפילו א' אסור לאכול כדאיתא פ"ג מ"ב אם יש לו מזונות אוכלים
א' א' מן התאנה אבל לא מן הסל ומן הקופה ומן המוקצה הרי דאפילו מן המוקצה אסור אפילו א' וא"כ
גם שם במ"א הרי אלו לא יאכלו ר"ל אפילו א' א' ודלא כתוי"ט