חכמת
ש"ך ס"ק קי"ט) ולפ"ז היה נראה דאף בלקט לשלוח
לחבירו ג"כ פטור. (ועיי' במעשרות פ"ה מ"א בתוי"ט)
האומר לחבירו הילך איסר זה ותן לי בו כך וכך
תאינים או שאמר לו הילך איסר בתאינים שאבור
לי אוכל א' א' ופטור ואם צירף חייב וכן באשכול
מגרגר מהמחובר ואוכל וכן ברימו' פורט גרגר מן
המחובר ואוכל וכן באבטיח חוהך חתיכות קטנות
ממחובר ואוכל ואם קצץ את התאינים וצרפ' או שקצץ
את האשכול או האבטיח חייב לעשר רמב"ם) אפילו
האיל' עומד בשדה וגינה דבשתי תאינים או אשכול
או רימו' או אבטיח א' הוא דבר חשוב וניקבע ע"י
מקח וכן מוכח בראב"ד שאביא בסמוך) וי"א דאפילו
ממחובר אינו מותר לאכול אלא גרגר גרגר אבל אם
צירף שני גרגרים חייב וכן ברמו' ר"ש) וכן ראוי
להחמיר ולרא ב"ד מותר לתלוש כל התאינים וכן האשכול
וכן הרימו' אלא שלא יאכול שני תאנים או שני
גרגרים בפעם א' ועיי' כ"ז לעיל פ"ג סי' ט"ז וי"ז
) הא דאמרי' דאם צירף חייב לאו דוקא צירוף
בפעם אחת אלא השיעור הוא שישהא בין אחד
לחבירו כדי שיפצע את הפירי לרככה פעם א' ב' ג'
ובפחות הוי כצירוף וחייב ירושלמי ד"ט ע"ב וצ"ע על
הרמב"ם כמה השמיטו)
ובכל זה אין חילוק בי' שבעל האיל' נות' רשות
אדם
שער מצות הארץ פרק
ק לחמש ח שאלי
חשב כ"כ עד אינו מכיח יע באילי איש אחר"ל
שהוא מלקט ונות' ללוקח לא)
מותר א' א':
ו) בד"א בזמן שאמר לו הא לך איסר ותן לי
תאינים או אשכול או שאמרלו הא לך איסר בכ'
שאבור לי שכיון שלא יחה איזה פרי שהוא לוק
קנה במחובר רק לאחר שיתלשם ואזהמקת קובעא
אם אמריל הא לך איסר גד' חאינים אלי ב' אשי'
אלו בב"רמונים אלו נמצא שכבר קנה בעד
ונעשה הוא כבעל האיל' ולכן אם האיל'
בחצר דינו כדלעיל בפ' הקדם שאוכל אחד אחד (ב)
החצר שקובע אבל אם עומד בגינה ובשדה מותר לתל'
כמה שירצה ולאכול כמה שירצה שהרי אין כא' דב
שיקבע שהמקח אינו קובע אלא בתלוש ולא במחובר
המחליף עם חבירו זה לאכול וזה לאכול שניהם נקב
למעשרות שהרי לקחו בתלוש זה לעשות ממנו קציעו
וזה לעשות ממנו קציעות שניהם לא נקבעו שאינו מק
קובע דבר שלא נגמרה מלאכתו. לקח אחד פירוא
שהחליף לאכילה ולקח האחר חילופיה' לעשות מה'
קציעות זה שלקח לאכילה נקבע וחייב לעשר וזה שלקו
ממנו לעשות קציעות לא נקבע
בינת
פק
אדם
(א) ונ"ל דזהו פלוגתא דר"מ ור"י בפ"ב מ"ה דאיתא בירושלמי דלא פליג ר"מ אלא כשבעל הגינה
מלקט ועיי"ש בתוי"ט דמדייק למה המשנה זו אמר ה' תאנים באיסור ובמשנה שבסמוך נקט כ' תאנים
ולדבריו לא דיבר אלא בהוה אבל ל"נ דדינא נקט דעוד יש לדקדק בדברי ר' יהודא שאמר בגינת וורדים
שהיו תאנים נמכרות ג' ד' באיסר ול"ל להזכיר בכמה נמכרות שהיה די לו לומר מגינת וורדים שהיו
תאנים נמכרות וע"כ התם בעל הגינה מלקט ונתן כמש"כ הרע"ב ומה איכפת לן אם נמכרות
מעט או הרבה באיסור אבל לפי"ז ניחא דר"מ ס"ל כיו' שהתאנים חשובות כ"כ שאינם נמכרות אלא ה'
באיסר ועוד שבעל הגינה אינו מניח לשום אדם ליגע באיל' וכיו' שחשובות כ"כ ס"ל לר"מ דבזו מקח קובע
אפילו א' וע"ז השיב ר' יהודא שהלא בגינת וורדים שלא הניחו ליכנס אדם מחמת הוורדים וגם לא
היו נמכרות אלא ג' וד' באיסור שהיו חשובות ביותר ואעפי"כ לא הופרש כו' ומתניתי' בשמוך קמ"ל
דאפילו אינם חשובות עד שנמכרות ך' באיסור אפילו הכי ב' ב' אסור
ב) אעפ"י שאמר לו בך' תאנים כו' ולא נקרא גמר עד שילקוט כ"כ כדאיתא במלקט למכור בשוק
ובאמת הר"ש כתב פ"ב מ"ה לפירוש א' דאם צירף ר"ל כשיעור שקנה אך בב"מ פ"ט תוספות ד"ה בעה"ג
כתב להדיא דצירף ר"ל ב' וכ"כ הרמב"ם הלכה כ' וצ"לכמש"כ תוס' דגבי לוקח עיניו במקחו ולכ'
אפילו ב' הוי דבר חשוב
