חכמת
יג) איזו חצר הקובעת כל שהכלים נשמרים בתוכה
או שאין אדם בוש מלאכול בתוכה או חצר שאם
יכנס אדם לה אומרין לו מה אתה מבקש וכן חצר שיש
בה דיורין או של שותפין שאחד פותחה ונכנס ואחר
בא ונכנס או יוצא ונועל הואיל והן פותחין ונועלין
הרי זה קובעת
יד) בית שער של חצר והאכסדרה ומרפסת הרי הן
כחצר אם היא קובעת קובעין ואם לאו אינן קובעין
טו) ב' חצירות זו לפנים מזו שתיהן קובעות סוכת
היוצרים זו לפנים מזו הפנימית קובעת והחיצונה
אינה קובעת והחנות קובעת כבית
ט) (מכאן עד סוס"י כ"ב ברמב"ם פ"ד) אילן הנטוע
בחצר אם הוא כאילן תאנה וכיוצא בו מאותן
פירות שדרך ב"א לאכול איזה פירות בפ"א הרי זה
אסור לתלוש ב' בפעם א' ואפי' תלש א' א' אסור
לאכול שתים שתים דשנים הוי דבר חשוב וה"ז ניקבע
בחצר אבל מותר לתליש א' ואוכלו וחוזר ותולש אחד
ואוכלו וכן אפי' הרבה פעמים דא' אינו חשוב ודוקא
כשהמלקט עומד בקרקע אבל עלה לראש האילן ממלא
חיקו ואוכל שם כדרכו דאויר החצר אינו קובע. ונ"ל
דכל למעלה מי"ט מקרקע החצר נקרא אויר דכל
למעלה מי"ט הוי רשות בפ"ע (ועיין בירושלמי
פ"ג במשנה תאנה שעומדת בחצר כו' ר' ירמיה בעי
זרק הראשונה למעלה מאויר י' לא הספיקה לירד למטה
מאויר י' עד שליקט שנים נטבלו שתיהן)
ואם היה גפן או רמון או אבטיח שאפי' אשכול
א' ורמון א' ואבטיח א' הוא חשוב (עיי' בפ'
י'"א סי' ו') ולכן אסור לתלוש האשכול והרמון והאבטיח
אלא מגרגר מן האשכול בעודו במחובר ר"ל שתולש
גרגר א' ואוכל וחוזר ותולש גרגר א' ואוכל וכן ברמון
פורט במחובר גרגיר ואוכל וכן באבטיח חותך חתיכה
קטנה במחובר ואוכל אבל ב' גרגירים מאשכול ומרמון
לא יאכל בפ"א אפי' מן המחובר דיי"א דגם זה הוי
קבע (עיי' בר"ש פ"ב מ"ו אבל ברמב"ם משמע דאינו
קפידא רק שלא יתלוש כל האשכול כדאי' בפ"ה הל'
שער מצות הארץ פרק ג
אדם ו
ג') ונ"ל דה"ה בכל הפירות שדרך ב"א לאכול מהם רק
פירי א' כגון תפוח ואתרוג וכיוצא בו דינם כאשכול ורמון
יה) ובירק לא יתלוש כל הקלח אלא תולש עלה
עלה מן המחובר ואוכל ואם תלש כל הקלח נקבע
ובכל זה אין חילוק בין בעל האילן או מוכר לאחר שהרי
החצר קובע אבל אם נתן מתנה למ"ד מתנה כמכר
כדלקמן פ"ה סי' ט' דינו כמכר ולמ"ד מתנה אינה
כמכר דינו כעומד בגינה שהרי חצר חבירו אינו קובע
י) היה האילן עומד בגינה ונוטה לחצר או עומד
בחצר ונוטה לגינה אם המלקט עומד ואוכל בגינה
אוכל כדרכו אף מאלי שבחצר שאעפ"י שכבר הי' בחצר
כיון שאין בדעתו לאכלו בחצר וגם לא הכניסו במזיד
לחצר ולכן דינו כשכח והכניס לחצר כדלעיל סי' ח'
ואם אוכל בחצר ה"ז כאילו נטוע בחצר ואפילו אוכל
מאלו שבגינה דתיכף כשמביאים לחצר נקבעו ולכן
אינו מותר אלא א' א'
כ) היה עומד בגינה ונוף א' נכנס לבית או שכולו
עומד בבית נ"ל דלאכול בבית מן הנוף אפילו א'
א אסור שתיכף כשתולש ה"ז ראה פני הבית ובית
 קובע מן התורה ומה"ת אין חילוק בין א' לשתים
(כמש"כ רש"י בב"מ פ"ט ע"ב ד"ה שתים)
כא) הא דאמרינן דאף בעל האילן אסור לאכול
בחצר רק א' א' דוקא כשאין בדעתו
ללקוט רק מה שאוכל עכשיו אבל אם בדעתו ללקוט
הרבה או ששכר פיעלים ללקוט הרבה אינו נקבע
עד שיגמור ללקוט כל צרכו ומותר לאכול אף שנים
שנים (כ"כ תוס' ב"מ פ"ט וכ"כ הסמ"ג בשם תוס')
דבעל הבית עיניו בתאנתו ולא נקרא גמר מלאכה
עד שילקוט כל צרכו
כב) היה אוכל באשכול בגינה ונכנס מן הגינה לחצר
אעפ"י שיצא מן החצר לא יגמור עד שיעשר דכיון
דנקבע ניקבע ונ"ל דדוקא באשכול עומד לאכילה אבל
בעומד לדריכה מותר לאכלו חוץ לחצר שהרי אינו קובע
בדבר שלא נגמרה מלאכתו(ה) וכדלעיל סי' ח' ובירושלמי
הביאו
ג
בינת
אדם
באמת רש"י כ' ביצה ל"ד דמיירי באשכול שלא נגמרה מלאכתן. והיש"ש דחה דבריו דא"כ ל"ל שבת וחצר
לאפוקי כו' הל"ל לאפוקי מר"א ור"י ובאמת כן מוכח שם בתוס' ד"ה שבת שכ' דבלא"ה אין הלכה כר"א דשמותי
הוא