חכמת
אבל אם העביר תאני' דרך חצירו להוליכן למקו' המוק'
לישן היא אסור לאביל בח' דכיון דאין הדבר ניכר
שלא נגמרו מלאבתו והרי נמלך לאכלן כך והויכר
מלאכתו אבל בניו ובני ביתו ואפי' אשתו מותרין
לאכול אפי' בחצר כיון דאין תליים בדעתן למלוך הו"ל
 דבר שלא נגמרה מלאכתו דאין חצר קובע (מעשרות
פ"ג מ"א ע"ש בר"ש וצ"ע על הרמב"ם שהשמיט דין
זה ע"בפ"ג הל' י"ז י"ח וצ"ע) ונ"ל דה"ה בענבים שקצרן
ליין כמלך לאכלן כדדינו כתאנים דמ"ש ע'ל קמן סב'
טבית שאיןבו ד' אמית על ד' אמות אינו קובע וכן
הגגים אינן קובעין אעפ"י שהבית שלמטה קובע
ואם לא היה בגג ד' אמות על ד' אמות כגון שהי' הבית
משופע ועולה אינו פוטר מן המעשר אלא הרי גג זה
כמקצת או ר הבית
אדם
שער מצות הארץ פרק ג
י הברין דהבורג כ ובת הקץ והוא ד"ע ידי' חי'
על גביהן שכמצא בלא כתלים וכן סוכת שעו
בני הכרמים ובני הגנות בימי הקוץ אעפ"י שדרין
כל ימי הקיץ ויש בהן רחים ותרכגולין אינן קובעין
למעשר וכן סוכת היוצרים החיצונה שמוכר בו הקדירו
וסויכת החג בחג אינן קובעין שכל אלו חין דירתן קבט
יא) הצריפין והבורגינין טובלין לבעליהן אעפ'
שאינן טובלין לכל אדם וכן בית הספר ובית המדרש
טובל לזה שיושב ומלמד מפני שהוא כביתו ואיט
טובל לאחרים
יב) בית הכנסת וב"ת המדרש אם יש בהן בית דירה
קובעין ואם לאו אינן קובעין האוריארות והאוצרוא
שבשדות העשיות למכונס אינן קובעין ואם היו לדירה
י"ג
קובעין
בינת
פרק ג
אדם
ל"נ דא"צ למחוק ולשבש רק דכצ"ל אפי' עבר בתוך ביתו כו' ור"ל דאי מרישא ה"א דצריך דוקא להוציאן ולאכל
במקוםשחשב עליו בתחלה דהיינו בחצר וקמ"ל הכא דאפי' העלן לראש הגג מותר לאכלן שם וא"צ להוציא
 לחצר עיד איתא שם המביא תאנים כו' לאכלן בראש גגו שכח והכניכן לחצר חבירו לא יאכל עד שיעשר ד"ר ר'
סי ב"י אומר מעלן לראש הגג ואיכל ור"ל דכיון שהביא מתחלה לאכלן בראש גגו ע"כ צריך להעבירן דרך חצרו
מסתמא הוא חצר הנשתמר או דרך ביתי לראש הגג ולאכלן שם וכיון שלכך נתכוין ינתחלה להעבירן דרך מקום
הקובע היינו חצרו או ביתו אעפ"י ששכח אח"כ והעבירן דרך חצרו לחצל חבירו אפ"ה ס"ל לרבי שנקבע כין
דבמזיד העב"דן דרך מקום הקובע ור"י ב"י ס"ל דאפי' בזה כיון שלא הניחן במקום הקובע אלא שהעבירן דרן
שם פטור ומיתר אפי' להוצאן משם ולהעלותן לראש גגו דרך ביתו וחצרו אפי' מתכוין דאין הבית קוב
אלא דוקא במכיחן שם או איכל שם: ולפ"ז יובו גם דברי הרמב"ם בפ"ד הל' י"ג שהשיג עליו הראב"ד והכ"
' בשם הר"י קידקוס קו'"פ צוימה ע"ש ולענ"ד דבריו הם דברי התוספתא ממש דמתאלה כ' דין א' שהבאתי מתוספתא
 שהשבאם ע"ד לאכלם במקום פטור רק ששכח והכליסן לביתי ולכן מותר להוציאן ולאכול מהם ארעי ואח"כ כ'
כן אם שכח והעלן לגג אוכל מהם בגג ארעי וכוונתז כמו דין ב' שהבאתי מתוספתא דר"ל זה שהביא תאנים
לאכלן בחצר יה פטורה שכח והציבירן דרך ביתו או חצר המשתמר לגג אוכל מהם בגג ואא"כ כ' דין ג' שהבא
מתוספתא דהייני שהביאו לאכלן בראש גז דהיינו ע"כ שיכניסם דרך חצר או ביתו והעבירן במזיד דרך בית
לאכלן בראש גו אעפ"י ששכח ולא העלן לראש גו אלא שכח והכניסן ד"ך ביתו או חצרו לחצר חבירו ולא
נתקיו מחשבתו כלל אפ"ה נקבע כיון שהעבירן במזיד וא"כ לק"מ השגת הראב"ד וקו' ר"י קורקוס ובלא הג
בתוספתא והם ג"כ דברי הירושלמי דפ"ג וז"ל הביא תאנים מן השדה כו' והכיס לתיך ביתו ה"ז מחזירן לק
אוכל לא אמרו אלא שיגג הא מזיד אסור מאן תניא ( ר"ל מי' שנה ברי' זו) רבי דתני' הביא תאנים
העבירן לחצרו לאכלן בראש גגו רבי מאייבור"י ב"י פוטר. ודבר הירושלמי היא בעצמה אואו ברי'דתוספת
שהביאן להעבירן דרך חצידו לאכלן בראש גו. אלא שבירושלמר איבו מסים מה שמסיים בתוספתא שהכני
לתוך חצר חבירו דלא נחית הירושלמי לזה אלא להביא ראיה דרבי ס"ל כין דהעבירן בנמחיד דרך חצרו או ביתו נקב
ועיי' בר"ש פ"ג מ"ו. ולפי"ז מסולק ג"כ השגת הראב"ד בפ"ה הל' ח' דבודא"י גם לרמב"ם חצר חבירו אינו קובט)