חכמת
שער מצות הארץ פרס ג
עמיד ערימה פטור לעולם ואעפ"י כן אסור להערים
ולהכניס במוץ לזרות מעט מעט ולאכול. אבל מותר
להערים להכניס במוץ כדי ליתן לבהמתו ואח"כ זורה
מעט מעט בבית ופטור לעולם ואם התחיל לגמור חייב
תיכף (והיינו דר' אושעיא מערים אדם על תבואתו) (שם)
ואם מירח או העמיד ערימה שם בבי"ת חייב מה"ת לא
מירח והוציאן וגמרן מבחוץ והכניסן אין מתחייבין שכבר
נפטרו [רמב"ן ור"ן] ויש אומרים שאם חזר והוציאם
גמרם והכניסן חייב ר' אפרים) (עיי' כ"ז בשיטה גמר מלאכתן א"כ הוא הגורן שלהם (עיין ב"מ פ"ח ו
אדם
הגומר פידותיו למכרן בשוק נקבעו מיד ד
ימצא לוקחין תיכף והריזה בכלל מקח אבל
להוליכן לביתו מותר לאכול מהן ארעי עד שיקע ל
מן הדברים הנזכרים (שם)
ו) הא דבעינן קביעות דוקא בפירות וכן בענ'
חיתים שקצרן לאכילה וכן שאר דברים דלא
בהן גורן ויקב אבל בדגן ותירוש ויצהר דבהדיא כ'
גורן ויקב (ב') וכן בשאר דברים שהעמדת ערימה
מקובצת ב"מ)

בינת
אדם
פרק 
(ב) כן הוא מסקנת הש"ס בב"מ דף פ"ט דהא דר' ינאי דצריך ראיית פני הבית הוא דוקא בפירות דלאו בל
גורן נינהו אבל בחיטין ושעורים דבני גורן נינהו מתחייב תיכף וכ"כ הראב"ד בהדיא בפ"ג (ועיי' שם בנ"ל
שכ' שגם הרמב"ם ס"ל כן אלא דזה דוקא בדעתו למכרן בשוק וזה אינו מדוקדק דא"כ פטור מה"ת כדין גו
ע"מ למכרן ומש"כ הכ"מ דאם דעתו להוליכן לבית אינו ניקבע עד שיגיע לבית בזה ע"כ כ"ע מודים וכדאיתל
להדיא במתני' פ"ב המעלה מגליל ליהודה וכו') וכן מוכח שהרי בהדיא איתא בירושלמי פ"ק דמעשרות א"ל
לגורן שתעקר בלא תרומה גדולה ובמעשרות פליגא אם מפרישין מן השדה אם מן הבית והביאו התוס' בב"מ דף
י"א ע"ב ד"ה עישור ועוד שם בירושלמי מאימתי תורמין את הגורן מש תעקר האלה ר"ל המוץ והיינו בשאין דעתו למרא
ואם דעתו למרח דוקא משימרח וע"ש בתו' ד"ה עישור ובקדושין דף כ"ז ד"ה מעשה שכ' בהדיא שמפרישין תרומ
בשדה לאחר שנתמרח וכ"מ בר"ש במתני' במעשה דר"ג בפ"ה דמ"ש וא"כ אם לא יתחייב במעשר עד שיכניס
לביתו א"כ ע"כ תורמין בזמן ובמקום שאינו חל עליה עדיין תורת מעשרות ואיך אפשר שיהיה עיקר מצותו ב
ועפ"י שיטה זו אתי' כל השמועות כפשטא בפיאה פ"א לעולם הוא נותן כו' עד שימרח כו' והיין משיקפה והמקפא
לקדירה חייב מפני שהוא כבור קטן במעשרות פ"ד מ"א והסוחט אשכול לכוס נקבע בפ"ה הל' י"ז והסוחט שא
לידו חייב והמקלף שעורים דקלף ונתן לידו דחייב דלפ"ז מיירי בכל מקום בין בשדה בין בבית דכיון שנעשה גות
ויקב חייב אף בלא ראיית פני הבית וכ"כ בהדיא בשיטה מקובצת ב"מ דף פ"ט וכן משמע מסידור המשנה הירק
הנאגד משנאגד כו' הכלכלה כו' בד"א במוליך לשוק כו' ולמה לא תני סיפא זו בסיום הפרק לאשמעינן דבכולם
צריך קביעות א"ו משמע דדוקא בירק ופירות דאינן בני גורן צריכין קביעות משא"כ בשאר דברים דהעמדת
ערימה הוא גרנן וזהו קביעותם אך ברמב"ם פ"ג הל' כ' כתב עד שימרח אעפ"י שלא נקבע למעשר משמע להדיא
דס"ל דבכולם צריך קביעות וכ"כ תוס' בע"ז דף נ"ו ד"ה ואעפ"י דאינו חייב עד שיראה פני הבית וכ"מ דעת ר"פ
סוף פ"ק דפיאה שכתב דלמ"ד עד שיראו פני הבית הא דאי' עד שימרח ר"ל שימרח בבית וכ"כ עוד במעשו
שני פ"ג מ"ו וכן מוכח בתוס' ביצה י"ג ועירובין ל"א ושבת קכ"ז ד"ה אידגן ובפ"ק דמעשרות בירושלמי משמ
שממרח מקצת ותורם מן המירוח על מה שלא נתמרח וז"ל תניא אבל כובר מקצת ורורם מן הכבור על שאינו כבור
וכן תורמין הגת והזיתים קודם גמר מלאכתן כדאיתא ברמב"ם פ"ה הל ו' ע"ש והיינו דכיון שהתחיל לגמור כ
נתחייב הכל וכמו שכתבתי בפ"ב וראיתי במל"מ בפ"ג מהל' מ' הל' ב' שכתב דהרמב"ם ס"ל דלא קיי"ל כמסקנ
הש"ס בב"מ לחלק בין חיטין ושעורים לזיתים וענבים דרש"י כ' שם דזה פליג אהא דר' אושעי' דמכניס אדם
שלו כו' ואנן קיי"ל כר' אושעי' כבר דחה בשיטה מקובצת ובריטב"א שם דע"כ כ"ע עודים לר' אושעי' ולכן נ"ל
להחמיר כדעת הראב"ד