מ
כולם הגיעו.
י) אעפ"י שהגיע לעונת המעשרות ונתלשו כל זמן

שלא נגמרו מלאכתו כגון תבואה שקצרה ודשה

ועדיין לא זרה ולא מרחה (ד) ונ"ל דה"ה ענבים וזתי'

שקצרן לעשות מהם יין ושמן שהרי זה דומה ממש
ז
לשיבלים מה"ת מותר לאכול מהם מה שירצה שהרי
זה
נאמר ראשית דגנך ולא נקרא דגן עד אחר שמרחה
בו
ונ"ל דשאר פירות חוץ מיזתים וענבים אפילו לקחן
צ
לעשות מהם משקי' אסור לאכול שכבד נגמרה מלאכתן
ים
אלא דחכמים אסרו לאכול אכילת קבע אלא דוקא

אכילת ארעי וכן מותר להאכיל לבהמה כל מה שירצה
ים
אפי' אכילת קבע הוא יל ועדיין לא נגמרה מלאכתו
של
ומשהתחיל לגמור מלאכתו הרי זה כאלו גמר הכל

כיצד הכניס קישיאין לביתו קודם שישפשף משיתחיל
לשפשף אחת ע"ד לשפשף כולם נקבעו כולם למעשר


וכן כל כיוצא בזה.
) ואיזה הוא גמר מלאכה הקישואין והדלועין

והאבטיחים משישפשף בידו ויסיר הצהוב שעליהם
כמו שיער דק ואם אינו משפשף משיעמיד ערימה
ו
ובאבטיח משיסדיר אותו במוקצה אבטיח בצד אבטיח
שם
היה משפשף אחת אחת ואין בדעתו לשפשף את כולם
לא
כיון שגמר כל צרכו נגמרה מלאכתן (כן הוא ברמב"ם
א
ולענ"ד הוא ט"ס וצ"ל שנגמרו מלאכתו עיי' בכ"מ)

ותורמי' קישואים ודלועים אעפ"י שלא הסיר הצהוב

מעליהם ואינו דומה לתבואה בשבלין דאינה פסולתכ"כ

יב) הירק הנאגד משיאגד אם אינו אוגד משימלא
בינת
שער מצות האו ץ פרק ב
ם
את הכלי ואם אינו ממלא הרי זה אוכל ארעי עד
שילקט כל צרכו.
יג) כלכלה שמלקט בופירות בין תאנים ושאר פירות
ואפי' זיתים וענבים (חרידים) ונ"ל דווקא לאכלם
כדלעיל סי' ט' משיחפה הפירות שבה בעלים ובהוצים
וכיוצא בהן כדרך שעושין לפירות אם אינו מחפה משימל
את הכלי אם אינו ממלא עד שילקט כל צרכו
יד) כלי גדול שדעתו למלאות את חציו כיון שמילא חציו
נניבל. הי' בדעתו למלאות כולו אינו נטבל עד
שימלא את כולו הי' שנים ובדעתו למלאות את שניהם לא
נטבלו עד שימלא את שניהם
ו)אגד הירק אגד גדול בשדה אעפ"י שדעתו לאגוד
אגודות קטנות לשוק הרי זה נטבל: הפרד והם
רמונים יבשים) והצמוקים והחרובים משיעמוד ערימה
בראש גגו והבצלים משיסיר העלים והקליפות שדרכי
להשליכן מעליהן ואם אינו מסיר עד שיעמידערימה (ה)
ט)התבואה משימרח ר"ל לאחר שדש וזרה צוברים
אותו במקום אחד בגורן ומיפה פני הצבור ומחליק
אותו ואם אין בדעתו למרח עד שיעמיד ערימה ואם אין
בדעתו לעשות ערימה משיזרה היינו כשיפריש המוץ ונ"ל
משהתחיל למרח נקבע כדלעיל סי' יו"ד
י) הקטניות משיכבר ונוטל מתחת הכברה ואוכל ואם
אינו כובר עד שימרח
יח) אעפ"י שמירח מותר ליטול מן הקוטעים (שיבלים
קטועים שלא נידושו) ומן הצדדים (צידי הכרי שלא
נתמרת
פרק ב אדם
(ד) ז"ל הרמב"ם בפ"ג כגון תבואה כו' ועדיין לא זרה ולא מרחה. וצ"ע שהרי בכל מקום נאמר עד שימרח ומשמע
אעפ"י שזרה כיון שלא מירח לא הוי גמר מלאכה. ונ"ל שכיון למאי דאיתא בירושלמי מעשרות פ"א דף ג'
ע"ב מאימתי תורם את הגורן משתעקר את האלה (פי' המוץ) ופריך מזה על ר' יוחנן שמפרש משימרח משישוה
פני הכרי ומשני כאן ביש דעתו למרח כאן בשאין דעתו למרח הרי בהדיא דאם אין בדעתו למרח אזי הוי
הגמר משתעקר האלה. דהיינו לאחר שזרה המוץ. אך צ"ע דבפ"ה מהל' תרומות הל' ה' כתב מאימתי תורמין
הגורן משיברור כו' ואינו מחלק בין דעתו למרח או לא וצ"ע ומש"כ הרמב"ם שם ברר מקצת כו' וע"ש בכ"מ
ולכל הנוסחאות צריך טעם למה מותר והא הוי מדבר שלא נגמרה מלאכתו על מה שנגמרה וצ"ל דהיינו ע"פ
שכתב בפ"ג מהל' מ' הל' ד' התחיל לגמור כו' חייב לעשר הכל ולפי"ז א"ש:
(ה) ז"ל הרמב"ם ובב"מ דף פ"ח אמרינן דמשיפקס היינו משמתחיל לפקס ועד שיפקס היינו משגמר וא"כ ה"ה
החילוק בשיעמיד עדימה עד שיעמיד ערימה וצ"ע דבמתני' איתא בפרד כו' ובבצלים משיעמיד ערימה)