הכמת
מה דגן וכו' הם מאכל אדם וגידולם מהארץ ויש להם
בעלים שנאמר דגנך וזרעך ועוד מדכתיב ובא הלוי
כי אין לו חלק ונחלה עמך יצא הפקר שכולן שוין
ר"ש) ואפי' אינו מאכל אדם אלא ע"י דחק כגון

בשני רעבון כמו הכרשינין וכיוצא בו וכן אפי' אם

יתקשו אח"כ ולא יהי' עוד מאכל אדם כמו התלתן
כיון שרוב ב"א אוכלים אותם בתחלתן חיבין אבל מאכלי
בהמה וזרעוני גנה שאינן נאכלין כגון זרע הלפת
וצנונות ובצלים וכיוצא בהם פטורים והקצח חייב
ב) דבר שזורעים אותם למאכל אדם ולפעמים
לבהמה כגון הסיאה והאזוב והקורנית וכיוצא בהן
אם זרען תחלה למאכל אדם חייב. זרען למאכל
בהמה פטור אעפ"י שנמלך וחשב עליו לאדם בעודו
מחובר פטור שמחשבת חבור אינו כלום. עלו מאליהם
בחצר המשתמרת חייב דסתמן לאדם ואם אינה
משתמרת פטור.
ג) דברים שלפעמים זורען לזרע ולפעמים לירק כגון
הכסבר והגרגיר והשחלים והשבת וכיוצא בהן זרען
לזרע ירקן פטור. זרען לירק מפריש תו"מ מן הירק
ומן הזרע כיצד כשליקט הירק לאוכל מפריש תו"מ
ואח"כ יאכל וכשייבש ויאסוף הזרע שלו מפריש מן
הזרע אבל התבואה והקטניות שזרען לירק בטלה דעתו
והזרע חייב
אדם ב
שער מצות הארץ פרק ב
דגן תירוש ויצהר חייב לכ"ע מה"ת ואפי' זתים
וענבים שקצרן לאכילה גם הם בכלל תירוש ויצהר
וחייב מה"ת (א) ושאר פירי האילן לרמב"ם כולם
חייבי' מה"ת שנאמר (בפ' בחוקתי) כל מעשר הארץ
כו' מפרי העץ וי"א דכל ז' מינים הוא מה"ת (ראב"ד
הובא בשיטה מקובצת ב"מ דף פ"ח ונראה שהוא אינו
בעל השגות עיי' בראב"ד) וי"א דכל פירות האילן
מדרבנן רש"י ותוס') וחרובי שקמונה וצלמא לראב"ד
פטורים לגמרי דלא חשיבי מאכל אדם ולרמב"ם חייבים
מדרבנן ושקדים המרים בין בגדלן בין בקטנן פטורים
שאינן אוכל ושאר חרובי' דינן כשאר פירות האילן וצלף
ושאר אילנות כיוצא בו שאינן חשובי' לכ"ע אינן אלא
מדרבנן וקטניות וירקות ותבלין ג"כ לכ"ע אינו מדרבנן
דכתיב תבואת זרעך ואלו לא נקראו תבואה
אינו חייב מה"ת אלא הגדל בשדה אבל אם גדל
בבית אינו אלא מדרבנן דכתיב היוצא השדה וחצר
י"א דדומה לבית (רמב"ם) וי"א דדומה לשדה (ראב"ד) (ב)
אינו חייב מה"ת אלא הגומר פירותיו לאכלן אבל
הגומר למכרן פטור מה"ת שנאמר עשר כו' ואכלת
וכן הלוקח פטור מה"ת שנאמר תבואת זרעך ולא לוקח
בד"א כשלקחן אחר שנגמרו מלאכתן ביד המוכר אבל אם
נגמרו ביד לוקח חייב מה"ת (רמב"ם ור"ת) וי"א
אצל כל אדם אלא הירק שלהן פטור לעולם דאדרבא כשלוקח אחר שנגמרו מלאכתן ביד המוכר כיון
שחל עליו שם טבל ברשות המוכר שוב לא פקע אבל
לוקה
בינת
אדם
פרק ב
א) בר"ה דף י"ב בתוס' ד"ה תנא כתבו ואפילו תאנים ורימונים ותמרים דכתיבי בקרא פטורי' מה"ת משמע
להדיא דזתים וענבים חייבי' מה"ת. וכ"כ תוס' בב"מ דף פ"ח ע"ב ד"ה כי קאמר. וכ"כ רש"י שם ד"ה כי
קאמר בזתים וענבים העומדים לאכילה שאף הם בכלל תבואה ומעשר שלהן מה"ת. ובשיטה מקובצת ב"מ שם
ג"כ כתב בשם הריטב"א כנ"ל ובשם הרמב"ן כתב שם דאפשר הוא מה"ת ובסוף מסכים לזה והוכיח בראיות
ברורות אך בחומש פ' ראה כתב הרמב"ן דענבים וזתים הוא מדרבנן וצע"ג. שהרי בהדיא איתא בפ"א דתרומות
שתורמין שמן על זתים ויין על ענבים לאכילה וא"כ אם איתא דזתים וענבים פטורים מה"ת הו"ל מפריש מ
החיוב על הפטור כמו מנקוב על שאינו נקוב וכפסק הרמב"ם פ"ה מה' תרומות ה' י"ד ט"ו וע"ש בכ"מ וצ"ע
ושם משנה ד' דהתורם זיתים על שמן אינו תרומה היינו משום טרחה דכהן כדאיתא בירושלמי ובר"ש ולפי"ז מה
שכתב החרדים על מין ענבים שעומדים ליין ונאכלין עפ"י הדחק שאם גמרן הגוי המנהג לאוכלן בלא תרומה
שסומכין ע"ד רמב"ן. היינו עפ"י מה שכתב שם שכן הוא דעת רוב הפוסקים. אך לפי מה שכתבתי אין כאן
סמך כלל. ולא ראיתי לשום אחד מהפוסקים שיפסוק כן

ב) כ"כ הרמב"ם פ"א מה' מעשר הל' יו"ד. והוא ירושלמי מפורשת פ"א דערלה וכתב דעכ"פ הוא חייב
מדרבנן