שער מצות הארץ פרקא
חכמת
והוא שלו מפני שאומר ללוי אני באתי מכח איש שאין
אתה יכול ליטול ממנו ותרומת מעשר אסור לאכלו
שעכ"פ הוא תרומה אלא מפריש ומוכרה לכהן ולוקח
דמים ואע"ג דתרומה גדולה צריך לתנה בחנם שאני
ת"מ שנאמ' בת"מ כי תקחו מאת ב"י את המעשר וקיבלו
חז"ל טבל שאתה לוקח מישראל אתה נותן לכהן אבל
לא הקונה מן העכו"ם
ולכן אם קנה מן הגוי ירק או שאר פירות או
זיתים וענבים לאכלן כך והישראל ליקט אותו בידו הרי
נגמר המלאכה ביד ישראל וחייב אבל אם הגוי ליקט אותו
פטור ואפי' פירות שאינן ראוין לאכילה כמו שהן ואח"כ
הכשיר הישראל אותן לאכילה כגון שהן מרין וקשין
וכבשן או בישלן הישראל אפי"ה פטורין דקביעת המעשר
אינו תלוי בהכשרו לאכילה אלא בגמר מלאכתן
וכן אם קנה ישראל מן הגוי שומשמין ואגוזים
וכיוצא בהן ועשה מהן שמן וכן כל מיני פירות ועשה
מהם משקין פטור לגמרי שכבר נגמרה מלאכתן ביד
גוי חוץ מזיתים וענבים כדלקמן פ"ו
)הארצות שכיבש דוד חוץ לארץ כנען כגון ארם נהרי'
וארם צובה כל יד פרת עד בבל כגון דמשק ואחלאב
וחרן ומגבב וכיוצא בהן עד שנער וצהר והן נקראים
סוריא ואעפ"י שנעשה עפ"י מלך ועפ"י ב"ד הגדול מ"מ
אינו כא"י לכל דבר מפני שכיבש אותם קודם שיכבוש
כל א"י ואלו תפס מקודם כל ארץ כנען לגבולותיה
ואח"כ כבשן היה כיבושו כא"י כדכתיב כל מקום אשר
תדרוך כף רגליכם לכם נתתיו וקיבלו חז"ל דזהו דוקא
לאחר שכיבשו כל ארץ כנען ולכן ארצות אלו אינם
חייבים בתו"מ ובשביעית אלא מדרבנן ונביאים התקינו
שיהיה נוהג אף בשנער מפני שהיא סמוכה לא"י ורוב
ישראל הולכים ושבים שם וחכמים ראשונים התקינו
שיהיו נוהגים אף בארץ מצרים ועמון ומואב מפני שהם
סביבות א"י וחמורים הם מסוריא לענין זה שבסוריא
לא חייבו להפריש מעשר שני כלל רמב"ם פ"א מהל'
תו"מ) אבל מצרים ועמון ומואב מעשרים מע"ש והטעם
עיין ברמב"ם סוף פ"א מע"ש ובכ"מ שם אבל שאר חו"ל
פטורים לגמרי
יא) אע"ג דאין קנין לעכו"ם בא"י אבל יש קנין לגוי
בסוריא להפקיע מן המעשר ומן השביעית ולכן
הקונה פירות מן עכו"ם בסודיא בין תלושין ובין מחוברין
אדם
אפי' קדם שבאו לעונת המעשרות ואפי'
הישאל פעור כין שאינו קרקיב שלו אבל ש"ן
שקנה שדה בסורי' מן העכו"ם חייב בכל תו"מ מדרבנן]
יב) ואם קנה קרקע ופירות מחוברין בסוריא
כר ב עו לומר המשות בעבד םי
ואם עדיין לא הגיעו הואיל וקנה אותם עם הקרח"ן
חייב:
יג) ישראל שהי' אריס לעכו"ם בסוריא פירותיו פטור]
לפי שאין לו בגוף הקרקע כלום ויש קנין לעכו"]
בסוריא להפקיע מן המעשרות וכן החוכר והמק"לן]
והשוכר שדה מן העכו"ם בסוריא פטור
יד) ישראל שהיה לו קרקע בסוריא והוריד לה אריפ]
ושלח לו האריס פירות הרי אלו פטורים שא]
אומר מן השוק לקחן והוא שהיה אותו המין מצוי בשוק']
טו) ישראל וגוי שלקחו שדה בשותפות בסורי' אפי']
חלקו בגדיש חלקו של גוי פטור דבדרבנן
ברירה ואמרינן זה חלקו המגיע לו ואין צ"ל אם חלק]
בקומתה אבל בא"י שהמעשרות מה"ת ובשל תורה אין
ברירה ולכן אפי' חלקו השדה בקומתה ואצ"ל אם]
חלקו בגדיש הרי טבל וחולין מעורבין בכל קלח וקלח
ואעפ"י שמרחן הגוי חייבין מדבריהן וכן ראוי לנו בני
חו"ל להחמיר אבל בש"ע כתב דהאידנא דתו"מ מדרבנן
אין חילוק בין א"י לסוריא
טז) פירות א"י שיצאו לסוריא חייבין מדרבנן אבל
אם יצאו לחו"ל פטורין שנאמר אשר אני מביא
אתכם שמה שמה אתם חייבין בחו"ל פטורין. וי"א
דגם בחו"ל חייבין מדרבנן ראב"ד) ופירות חו"ל
שנכנסו לארץ חייבין בחלה וכן אם נקבעו למעשר
ביד ישראל אחר שנכנסו לארץ חייבין בתו"מ מדרבנן
ין) הירק בחו"ל פטור מתו"מ (רמב"ם פ"ב) ובסורי'
נ"ל דחייב וראיה מפ"ה דמעשרות הלוקח שדה
ירק בסוריא כו')
פר
דין איזה חויב מה"ת או מדרבנן ומאימתי גרנן למעשרוה
(רמב"ם פ"ב מהל' ת') כל אוכל אדם הנשמר
וגדולו מן הארץ חייב בתו"מ דכתיב דגן תירוש יצהר
מה