הקדמת המהבר
נקראת (אשר לא במסכנות תאכל בה לחם) עד מתי תהי' כאין לה מנחם ולא יחמול עליך האל אשר
אבלים מנחם: אוי לי כי ראיתך בניך מחוסר לחם:
(אשר לא תחסר כל בה) עד מפי תהי' כארץ אשר לא נושבה: ולא יחמול השוכן במקדש אשר בקרבה
אוי לי כי ראיתך במקום היותר קדוש שועלים הלכו בה
(אשר אבניה ברזל והרריה נחושת) עד מתי לא תהי' מתבקשת: ולא יחמול בורא ים ויבשת
אוי לי כי ראיתך כאשה מגורשת
(הרים ובקעות) עד מתי תהי' מורש לקאת: ולא יחמול ד' צבאות
אוי לי כי ראיתך כדבר המאוס
(למטר השמים תשתה מים) עד מתי תהי' לעיים: ולאיחמול בורא ארץ ושמים
אוי לי כי ראיתך כאשה טמאה בשולים
(אשר ה' אלהיך דורש אותה) עד מתי תהי' כאשה לא נדרשה: ולא יחמול הבורא ועושה
אוי לי כי ראיתיך כאשה בוכה על אלמנותה
(עיני ה' בה מראשית השנה עד אחרית שנה) עד מתי דודך ממך פנה: ולא יחמול אשר שומרים עליה מינה
אוי לי כי ראיתך כי שכן עליך עננה
אפול על פני וארצה אבניך ואחונן את עפרך אלך ערום ויחף על חרבותיך מייתן ראשי מים ועיני מקור
דמעה ואבכה יום וליל: עורי לבשי עוזך ציון לבשי בגדי תפארתיך ירושלים עה"ק כי נחם ה' ציון נחם כל
הרבותי' וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה
ברוב רחמיך הסד ממנו דאבון נפשינו צדקת ידידך גלה חזק לבינו בתורתך ושמחינו כימות ענותינו
לראות בבית קדשינו ותפארתינו: לשמור חוקיך ולעשות רצונך בלבב שלום ואז יראו עינינו וישמח לבינו
עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים. ירושלם הבנויה נגד ירושלים של מעלה כאשר צבאות מלאכי עליון
בירושלים של מעלה: וכן בך עלו שבטי ה' להודות לה' בך ישבו כסאות לבית דוד ומלאתי משפט
וצדק ילין בך: לא הזיק בך נחש ועקרב ולא אמר אדם צר לי המקום. את הית שרתי במדינות רבתי עם כלילת
היופי אשר בחר ד' לנחלה לו. עיר אלקים הר קדשו יפה נוף משוש כל הארן: קדוש ברוב קדושות טהור ברוב
טהרות. עיר החכמה עיר המלוכה עיר הקדושה: על חומותיך ירושלים הפקיד ה'שומרים יום ולילה לשאול שלומך
גם בניך הנפוצים בכל ארבע קצות דורשים שלומך שלום לציון נוה הצדק שלום לכל ארצך (ואני באתי מארץ
רחוקה וסכנתי בעצמי ללכוך עפרך ולהשתחות לאדניך ולחסות בצילך): ועתה תשתפך עלי נפשי בראותץ
שכולה וגלמודה והית כאלמנה: אנה אנה הלך דודך. איה בניך ובנותיך: איה הוא בית מקדשך. איה כוהניך
ולויך. המשרתים והמשוררים. איה בני המעמד המתפללים בעד שלום בניך. אתה נקראת גי חיזיון שכל
הנביאי' נבאו עליך. איה הם נביאיך. איה הם נזיריך. אוי לי כי (באתיך אליך) ורואה מפט מזעיר מבניך ובנותיך
והם כגרים בארץ נכריה. ותחת בית מלוכה לדוד ושלמה עתה ישבו זרים על כסאותם. ותחת שהיית כסא
כבוד ה' ובך היה המקדש עתה נתחלצה קדושתך. ותחת כהנים ולוים ימצאו עבדי כוכבים. אוי לי כי
ראיתך בכך מי יתנני אפול על פני על ארצך וארצה אבניך ואחונן את עפרך. אלך ערום ויחף על חרבותיך
מי יתן ראשי מים ועיני מקורדמעה ואבכה יום ולילה. מאוד כלתה נפשי להוריד דמעות כנחל עד אשר ירו
ארצך. מלאכי צבאות אשר הפקיד ה' על חומתיך אל תתני דמי לו עד יכונן ועד ישים את ירושלים
תהלה בארץ: התנערי מעפר קומי שבי ירושלים התפתחי מוסרי צאורך שביה בת ציון עורי עורי לבשי
עוזך