# שו"ע איסור החתיכה נעשית נבילה וע"ל סימן צ"ט ס"ק ט"ז מדין חתיכה נעשית בנה בלי הנאסר מבליעת איסור לא אמרינן ביה חתיכה נעשית נבילה ונ בעינן ששים רק נגד האיסור שבנע (מרדכי פ' ג"ה וע"ל סימן צ"ח) ה (יג) טפת חלב שנפלה על הקדירה שאצל האש מבחוץ אם נפלה כנגד התבשיל א"צ יג אלא ס' כנגד הטיפה שמפעפעת לפנים הוי כאלו נפלה בתבשיל ואם נפלה במקום הריקן (יד) והוא טפעפעת ברופן הקרירה סמוך לרוטב כל כך שאין ששים נגד הטנהיר הרי נאסר א תו מקום דקדרה ואם יעלה התבשיל דרך מקום הקדירה שנאסר הרי (טי) יאסר התבשיל וזהו טו תקנתו שיניחנה כך ולא יגע כה עד שתצטני: (הגה) ודוקא אם הקדיתה ישינה אבל אם הוא טז חדשה בכל ענין(טו) אין צריך ס רק נגד הטפה שנפל עניה כדנקמן סימן צ"ד גבי נף --- # ש"ך א"צ אח"כ רוב נגד כל התערובות רק נעד חתוכה אסורה אבל כשנתערב בבישול הכל נ"נ טורי זהב כתב עוד דבדבר שנאסר במשהו אמרינן נ"נ ולכן פסק דלא אמרי' תרי משהו חתיכה שנאסרה במשהו ואינו וס' חת"כ רקעד ס' ולא במשה אם לא בלא בנח שגוף המשהו נתערב בתערובות השני וכן אם נפל הלא שנתערב ניבש אוסר במשהו והנה"ך חילק עניו דדוקא במקום שאין משהו חוסר רק במינו שם אין אוסר תרי משהו אפילו אם נפנאח"כ ג"כ למינו דמשהו חשיב כאינו מינו אבל במקום שמשהו אוסר אפילו באיו מינו כגון חמץ בפסח אוסר אכינו כמה משה וכן המנהג ולענין אי אמרינן במניחה הנ"נ פסק דבהפ"מ אפינו בשמן לא אמרינן חנ"נ ועיין בסימן כ"ב אי אמרינן ביליפה דקליפה נעשה נבלה ועיין בסימן קנ"ד מדין רנ"נ יג נגד הטפה חבל הדרה אסורה אפי' אי היכא ס' ויערה מיד התבשיל בצד האחר ש"ד נאסר אותו משום פי' שהבליעה של בשר באותו מקום נעשה נבנה: טי תקנתו ונא מהני שינקוב הכלי למטה או שיערה מצד האחר דחיישינן שמא יגע הרוטב בדופן שנחסר ע"י ניעניע ואם יש ס' פעמים ' מותר בדיעב' אם עירה בפעם אחת דהא העפה נח הי' יכול נאסור רק עד ס' נגדה הש"ך כתב דבעינן ס' פעמים ס"א פחות מעט דהא הטפה חסרה עד ס' פות מעש נגדה והרי עם הטפה יש ס"א ובעינן ס' כעמי' ס"א ועיין ביאורי' במה שהשגנו עניו בזה ואכי' בקדר' חדש אסור לערות לכתאנה דשמא אינו מכעפע אנא במקצת הכני ועכשו כשיערה דרך שם הי כמבשל איסר: טו חדשה ואף דעכשיו מבשל בה בשר מ"מכיון שאנו באין לאסור דופן הקדרה ע"כ צ"ל דבישונ זינו מכעפע בכל הכליא"כ מעפענמי התבשיל למעלה והוא הדין בטיפת איסור נמי דינא הכי וישינה שאינה ב"י דינה כחדשה כיון שנט"ל וכדלקמן דלא מצינן למילף לא מחטאת דתולין מקדשים לא גמרינן ולא מתרומה דתרומה --- # ט"ז האדמבוא בסי' ק"ה דבעינן ס' נגד כל החתיכה שהאיסור דבוק בו ומיירי שלא במקום הפ"מ דבהפ"מ לא אמרינן במניחה כלל נ"נ וכ"ש באיסור דבוק ונדחה דבהפ"מ אפינו חותה חתיכה שהאיסר דבוק מותרת בדאיכא ס' בין הכנועט"ז ס"ק ט"ז שפלפנ בדין תרי משהו ודעתו דלא אמרינן תרי משהור שכתב דמ"מ ס' בעינן נגד החתיכ' ואף דהחתיכה לא נעשה נבלה במשהו מ"מ בעינן ס' נגדה דכל שטעמה נרגש בתבשי' האחר כשהוכל התבשיל הוי כאנו מוכל האיסור ומ"ש עוד דבנח בלח אסו'כיון דגוף המשהו אוסר נ"ל דה"ה אם נתערב בח בעת במשהו ונאסר ואח"כ בישלו עם יבש דאוסר ג"כ היבש במשהו אפי' איכא בהיבש ס' נגד הלא דעיקר הטעם דתרי משהו לז אמרינן כתב הרשב"א בחידושיו לחולין דף ק' דמשהו אינו יכול לצא'מחתך אפי' ע"י רוטב ובלח בלח הבח גופי' נכנס ביבש עם הטעם שבתוכו ופשוט (ובא"ח סי' תס"ז דשם עיקר הדין יתבאר אי"ה באורך) וחתיכה שבלע איסור ואח"כ המחה אותה למשקה ונתערב' בלח כדעת הראב"ד ש' הרשב"א בתה"א בשמו הטעם דבלח בנת אמרינן הנ"נ משום דהאיסו' נתער' בכל ההיתר ע"ש א"כ ה"נ הרי נתערב האיסור בכל ההיתר אך כיון שכל החרונם לא הזכירו רק טעם המרדכי משום חשיבות חתיכה א"כ כיון דבשעת בליעת האיסור היה חשיבות להחתיכה ונ"נ אף שנתמחה אח"כ לא יצא מידי איסורה ובעינן ס' נגד כל החתיכה ופשוט: (יג) טפת חלב מקודם שנבאר דברי הט"ז והש"ך נבאר דברי השמ"ק שהביאו שהן תמוהין שהסמ" תלה הספק אי בישול מכעפע בכל הכלי אי לא בהא דבעי הש"ס זבחי' צ"ו בבישול במקצת הכני אי טעון מריקה ושטיפה כל הכלי והוא תמוה חדא בד ה בישל סתרו זה שהקשו וז"ל ואי קמבעי לי' אי מדעשע בכולו או לא א"כ בשאר איסורין נמי תיבעי לי' עכ"ל ועוד דהא בעיא זו התם דבחטאת בעינן מו"ש כל הכלי ובתרומה לא בעינן ומה שתי' הכר"ו הוי התירא בלע דא"כ במקום דהוי התירא בלע כגון בגוונא שכתב הש"ך סכ"ג בנפל טיפה על קדירה של מים נילף מתרומה דאינו מפעפע בכל הכלו גם מ"ש דחטאת הוי איסורא בלע תמו' לי דבהדיא אמרינן בע"ז בסותו דומיא דהשפוד ואסכלא מגעילן דחטאת הוי התירא בלע שבנע קודם שנעשה נותר ונראה לפרש דעת הסמ"ק ומקודם ליישב קושיא התו' דלא מצי למבעי בשאר איסורין בבישל במקצת הכלי אי טעון הגעלה כל הכני או לא דבזה לא מספק' לי' כלל דאפי' אי נימא דבישול מפעפע בכל הכלי מ"מ לא בעינן הגעלה בכל הכלי דהא קיי"ל כבולעו כך פולטו וכמו שהבישול שבמקצת הכלי הבלוע הולך בכל הכלי כך ע"י הגעלה של מקצת מפליטו מכל הכלי וראי' דהא בכאן מספקא לי' אי בישול מפעכע בכל הנני ונקמן בסי' קכ"א פסק דמועיל הגענה במקצת הכלי מטעם ככ"פ ע"ש אלמא דאפי' אי אמרינן דבישול מפעפע בכל הכלי מועיל הגעלה במקצתו אבל בקדשים בעי שפיר דאי בישול מפעפע בכל הכלי ויש בלוע למעלה בעינן במקום ההוא דוקא המריקהושטיפה ולא מהני מה שמוציא הבליעה ע"י מקום אחר כמו שנא מהני כשמוציא הבליעה ע"י ליבון דבעינן דוקא מו"ש במקום הבליעה מגזירת הכתוב וכמו לי' התם למכום הזאה דגבי דם דבעינן כיבוס דוקא למקום ההיא ע"ש מקום הבלוע הוי כמקום הדם בהזאה דבעינן דוקא מו"ש במקום ההוא וזהשט ואי אינו מפעפע ודאי דא"צ למעלה מו"ש דלא בעינן מו"ש רק למקום הבלוע כמו דלא בעינן כיבוס רק למקום הדם כמו דמדמה ליה התם בש" דהתם לא מצי למפשט דמחטאת לא מצי גמר דבחטאת גזירת הכתוב הוא דהא אפי' בישל בלא בלוע מספקא לי' להש"ס אי טעין מו"ש וגם ממינן שאר דברים דקרא דאותה משמע דרק בחטאת ולא בשאר דברים ומתרומה לא מצי גמר דמשם לא מוכח רק דמועיל הגעלה במקצת מטעם ככ"פ אבל אי מבעבע בכל הכלי או לא לא מוכח מזה כלל ועתה נבא לבאר דברי הש"ך ס"ק י"ח שהן דברי הב"י במ"ש דממ"נ אי מפעפע בכל הכלי הרי נתבטל ואי אינו מפעפע אז לא יאסור מסתמא מטפע לכנ' והוי כאלו נפלה בתבשיל והן משוללי הבנה דמנין לנו שאם אינו מפעפע בכל הכלי דאז ודאי דמפעפע לפני' ועוד דא"כ יהי' הקדיר' ג"כ מכח ממ"נ זה ובעצמו כתב בס"ק י"ט דהקדירה אסורה ונראה לפרש דבריו דהנה המרדכי והת"ה בסי' קפ"ג הקשו דנימא דהבליעה שבקדירה נעשה נבילה ותיצו דהבליע' שבדוקני הקדירה מקושר' הוא עם המאכ' שבקדירה וע"כ צ"ל דאף הבליע' שבלע הקדיר' כודם בישול זה ג"כ מקושר הוא כיון שהבליע' בא בישל בתוכה וגם עתה הוא מששל בתוכה וראיה לזה דהא המרדכי ככ"ה הקשה קושיא זו דנימא דהבלוע נ"נ אדין דט"ח שנפל על הקדירה ותירץ דמחושר א ובקדירהיש ג"כ בליעה ממה שבלע כבר אלא ודאי דגם הבליעה שמכבר מקושר הוא וזהו כונת דברי הסמ"ק דאם בישיל מפעפע בכל הכלי דאז לא שיו ברא דמקושר כיון שהוא למעלה מהרוטב וע"כ צ"ל סברא זו דלהבלוע שכנגד הרוטב לא הי' צריך נומר ממ"נ דהא לא נ"נ מטעם שכתב הת"ה והמרדכי דמקושר הוא וע"כ צ"ל דהוצריך לחברא דממ"נ דלא נימא שנתפשט אף למעלה מהרוטב ושם לאו מקושר הוא וכן נ"ל סברא זו בדברי הש"ך פ"ק כ"ג בחי' הב' והג'שכתב שם ובפרט דהבלוע שלמעלה מרוטב הוא מכבר ולא מבישיל זה ואף הש"ך בתירץ א' שם אפשר דמודה בזה ואפילו אי נימא סברא דמקושר אף שלמעלה מהרוטב מ"מ הוצרך לכברא דממ"נ דלא נימא דבעי צינון כמו שנקל למעלה מהרוטב שכתב דבעינן שיצנן הכלי לזה כתב ממ"נ דאי מרטפט בכל הכלי הרי נתבטל וכמו שפי' הב"י דהיינו שנתבטל בלחנוחי' של כל הכלי ואם אינו מפעכע אז לא יאסור דמכתמא מפערט לפני' וכו' פי' דמה עם מתפשט בשלוע שכנגד הרוטב אינו יכול לאסור הבלוע שבקדירה משום דכל מה שמתפשט הטפ' להבליע' שבקדירה שהוא כנגד הרוטב הוי ממשכנפל לתבשיל כיון דמפושר הוא כמ"ש המרדכי על דין זה דטפית חלב והח"ה הנ"ל תה נפרש מ"ש הש"ך בס"ק נ"ג שהוא תמוה שכתב בתי' הב' דמיירי שנכל הטפה כשעדיין לא תם התבשיל א"נ שנפל הטפה על קדירה של ויים ואח"כ נתנו בה הבשר והוא תמוה דהא מ"מ כשנותן הבשר ונתחמם הקדירה יש בו בליע בשר ונ"נ ונראה דרצונו לומר דבתי' הא' כתב ממ"נ דאם חמפע למעלה ירד הטפה ג"כ למטה וכו' וע"ז כתב בתי' הב' דאף אם נימא דבישול אינו מכעפע בשוה תמיד ואין כאן ממ"נ דהא יש ליחוש שמא היה קודם בישול חק והיה מפעפע בכל הקדרה ואח"כ לא היה בישול כ"כ ולא ירד הטיפה למטה ונעשה הבלוע נבילה לזה כתב דמשכחת לה שנתן הבשר אחר נפילת הטפ' או ארר שהוחם התבשיל דאז בחעה שבא הבליעה למעלה שהיה בישול חזק מפעכע בכל הכלי ירד ג"כ הטיפה למטה וזהו ברור ועתה באר דברי הט"ז ס"ק י"ט הנה מ"ש בדעת הר"מ דאף בנפל נמגד הרחטב בעינן ספ"ס הוא משום דלא ס"ל כברא דמחיר שנתבחי לעיל ומ"ש בשםהשמ"ק דגם הרדרה מותרת דאם מפעפע למים הוי מפלה לתבשיל ואם אינו מכעפט לא יאסר גם התבשיל שיבשל בה אח"כ דמ"ש הראשו וכו' הוא חמזה מאוד דהא התירה העידה על כלי חרס שא"י מידי דפיו לעולם ופולט מטט מטט יל ברי הט"ז יהיה מועיל הנטלה לכלי חרס והוא ה וגם הלדין המיה שנתב שאינה זה ממקומה כלל ולא הגביל עד היכן מקומה ולפרש דבריו נראה דהט"ז מדמה כל חרס לחריכת דכא בחחינה יי"ל לסוטו אסור ופולט מעט מטע ג"כ כמו בב"ח ועם יוחד חדנן דמידיית' בחתינה ימחר מכ"ח ולהני מדמה כלי חרס ממש לתחינה ונמי שבחתינה יש חדלוק בה בליעה קודם בישול זה ובין שנפל עליה איסור כשהוא ברוטב בשטח בישול דכשובלע בה בליעה מקודם והבליעה נסמרך ועק דה שור אינו יוצא אני א שעמים אח"כ אמרינן דפלט עט מטט אבל אם בשעת בישול נפל טפה על חתינה שמקצתה ברוטב לדעת ר"י בסי' ק"ה או בשכילה ברוטב רק שפניה מוין אפילו לרלח רש"י כמ"ש הב"י רכל מצטרף לבטל ואמרנן שנתפשט ככל בשוה וע"נ צ"ל דבשעת ביששל כיון דעדיין לא נשתרך ונדבק בה הבליעה כח הבישולוציאה ומחלקה בשה וסבר הט"ז דבכלי חרס ג"כ הדין כן יין יש