
בית אהרן
אבל בעומד במקום אחד ומגרש במקום אחר כו' צריך לכתוב שניהם וכותב שם מקים נתינה יכל
םוחניכה ואם לא כתב כן פסול, כל רואה ישתומם ע"ז וכל נושאי כליו לא העלו בספריהםד
מספיק לפרש דבריו, מ"ש צריך לכתוב שניהם מיותר, כיון שאמר אח"כ וכותב שם מקום נתינה
וכל שום די בזה, ועוד למי השיטה הזאת, הלבה"ג דס"ל וכל שום ולדידיה מקום כתיבה עיקר
ועל מקום נתינה וכל שום, ואם לר"ת דס"ל דמקום נתינה עיקר לית ליה וכל שום, והב"י מיחס
דין זה לר"ת ופסקו בש"ע וז"ל, ואם כתב שם מקום נתינה ועל מקום כתיבה וכל שום כשר.
והרמ"א מסיים אבל עשה שם מקום כתיבה עיקר ועל מקום נתינה דמתקרי או וכל שום פסול,
ונרשם הב"י כתב שכן משמע בלשון הטור, ואין כאן משמעות זה כלל. ונראה לענ"ד ברור כשמש
דהטור רמז לשיטת הראב"ד הנ"ל והכי קאמר. בב' מקומות צריך לכתוב שניהם מקום כתיבה
ומקום נתינה בפירוש, וכותב מקום נתינה דלא סגי ליה ככל טפל לכללו בוכל שום רק שיפרוט
אותו בדמתקרי מחשש לעז מקום נתינה, ויכתוב עוד וכל שום כדעתו הנ"ל, כיון שזה מחליף שמותין
חיישינן גם למקום אחר, וכבר בררנו דשיטתו היא המחוורת להשוואת השסי"ן והתוספתא בכל
הפרטי דינים ודוק היטב. ומ"ש אבל לא החזיק א"צ לכתוב וכל שום, כן הצעתי לעיל שיטתו דבזה
לא עשה ר"ג שום תקנה, והוא פי' ר"א והוא דאיתחזק, וכן דעת הרמב"ן והרשב"א והר"ן ורש"י.
ומ"ש וכתב הרמ"ה הוי ספק מגורשת פי' דמספקא ליה אם ולא שרה היא לכתחלה כר"ת או כהרמב"ם
דפוסל אף דיעבד, וזהו שאמר ספק מגורשת, ונסתלק מאתו תמיהת ב"י ויש"ש והבן היטב, והביאו הטור
במסקנא להחמיר גם הוא מספק זה. ומ"ש כששולח הגט למקום אחר צריך לפרוט שני המקומות
שם מקום כתיבה ושם מקום נתינה, כבר מלתי אמורה שהולך ג"כ בשיטת הראב"ד, ומה שמזקיקו
שהשמיט וכל שום. עכ"פ דברי הטור שבעתיים מזוקקין דבר דבור על אופניו כדרכו בקודש.
היוצא להלכה שאין מקום בהטור לפסול כשהקדים מקום כתיבה אדרבה לדעתו מקום כתיבה
עיקר כראב"ד והרמ"ה ואף להסוברים מקום נתינה עיקר זה רק לכתחלה, והוא ברור דוק והטעימהו
הק' אהרן ב"ר מאיר ז"ל אב"ד דק"ק אמשאב

חדשות אני מגיד
בגוסח הקטורת, פיטמה לחצאין כשרה (ננטעם שאחת לששים או לשבעים שנה היתה באה של
שיריים לחצאין), לשליש ולרביע לא שמענו, (כריתות ד' ו'). ומאמר רבי יהודה זה הכלל
אינו בש"ס דילו. והנו מחוסר הבנה. אם כמדתה כשרה לחצאין, שגם רבי נתן אין לו ספק
בלחצאיו, רק בשליש ורביע. ותה"ל מצאתי בירושלמי (יומא פרק ד' הלכה ה'), ושם ליתא
בת לחצאיו, דס"ל לר"י אם כמדת כאו"א לפי ערך החשבון כשר אפילו לפטם מנה אחת בכל
יום, ע' ק"ע ופ"מ. וכן פסק הרמב"ם. אח"כ בא לידי סידור מהרב המקובל ר' חיים כהן מארם
בה, ושם ליתא תיבת לאצאין, והעיד הגאון ר"ז ראב"ד מלובלין. שראה הסידור של הגאון הרב
ניאור זלמן זצ"ל מלאדי, אשר הוא בעצמו התפלל בו, והיה נסגר תיבת לחצאין בב' חצאי עגול
ה