בית
מסכת אבות פרק ששי

פו ד
יא קנין שייך על דבר חשוב מאד. תורה לא יערכנה זהב וכלי פז. שמים וארץ מביא תחלה
מעלת השמים נגד הארץ. כמכסא להדום רגל, ואם יקרה הארץ להקרא קנין, מכ"ש
השמים ודאי. אברהם נשמע משום שאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ. ואם לשבח
הקב"ה אמר הוה ליה לומר קונה השמים והארץ להגדיל ערכו, [בשיש תתקנ"ה רקיעים בגי' השמים
וכנ"ל בשם רקאנטי], ש"מ דשבחא דאברהם קאמר, עליון קונה שמים וארץ שקנינו עליון וגבוה
מקנין שמים וארץ, כבחז"ל אין הבטה אלא מלמעלה למטה, עיין מד"ר תצוה ל"ח, ועי' בזהר ח"ג
י"ב. ותבין ודוק. בהבראם באברהם כנודע. ישראל מעם זו קנית. וגמר ואומר לקדושים כו'
כל חפצי בם דייקא: בהס"ק. מביא תחלה המקדש הנבחר ברצונו להיות מעשה ידיו ושהם
מכוונים מקדש מול מקדש. (ואומר ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו), ואברהם
קראו הר והוא העמוד ג"ח כנודע, בך חותמין ולא בכולן. שהעמוד זה עד הקץ משא"כ עמוד
התורה עתידה תורה שתשתכח מישראל. עבודה שוטטו בחוצות ירושלים כו'. ושמעתי משם
ר"ר אלימלך ז"ל שעד האריז"ל היה עמוד התורה וכשהיו תורתן אומנתם בטלו השנים כי הוא
העיקר. ומהאריז"ל התחיל עמוד העבודה והוא היה העיקר עד לר' ר' אלימלך ז"ל. ומכאן
והלאה עמוד הג"ח לעיקר. וכך אמר ז"ל שרשאי אדם לדחות זה מפני זה. ובזה מפתח גדול
לכמה קושיות. והמבין יבין
 תם ונשלם
םם 
אציג גרגר אחר מתשובותי אשר מאד נחוץ למורי הוראה, ולזה נתתי דין קדימה, וקראתיו
כרוזא קרא בחיל.
יען ראיתי שהמורים מתוך הקיצורים, הקילו באיסורים, אשר המה חמורים, ובעיניהם המה קלים,
קראתי קונטרס הזה ברוזא קרי בחיל, ובאם שלא יצדקו דברי בראיות ברורות אכוף ראשי
להם וישלחו אמריהם ויוחקו בעט ברזל ועופרת. וירדתי תה"ל במצולות ים התלמוד בשיטה זו,
ומנאתי דרך סלולה בהטור (סי' קכ"ט) אשר נושאי כליו נלאו לפרש כל דבריו, זה בונה וזה סותר
ע"מלבנות), ונסתעפו מזה הלכות חדשות. ובעזר העוזר בררתי דרך נכון בהטור וכל דבריו שבעתיים
מזוקקים דבר דבור על אופניו כדרכו בקודש, וח"ו אינן מעורבבין כאשר כתב הדו"פ והג"פ, רק
בחכמה והשכל כדרכו ומתוך כך רווחא שמעתתא בכמה חלוקי דינים שלא שערום האחרונים. ולהמורים
שמדיעבד ללכתחלה משנים, אמרתי אגלה אזנם להיות נזהרים מעתה, וזה החלי בעזר צורי וגואלי
במסכת גיטין ל"ד, בראשונה היה משנה שמו ושמה כו'. דעת בה"ג לכתוב מקום כתיבה בפירוש
ועל מקום נתינה וכל שום, עיין רמב"ן ור"ן, ולשיטתו פירוש הסוגיא דבראשונה היו
כותבין רק מקום כתיבה כדתנן בפרק ג"פ ור"ג חש ללעז מקום נתינה והוסיף לכתוב וכ"ש על מקום
נתינה, ומשנה קרא לו אם לא כתב כן, ויתפרש הש"ס יוסף וקורין לו יוחנן שידענו בפרסום
שבמקום נתינה שמו יוסף רק בכאן מקום כתיבה הכל קורין לו יוחנן, והיה תקנתו לכתוב וכ"ש
על מקום נתינה (ובפרט שהשליח מכירו ויודע ששינה שמו) וכותב שם מקום כתיבה שהוא עיקר
ומקום נתינה בוכ"ש, ואמר ר"א והוא דאיתחזק בתרי שמי כפירש"י. וכן הרמב"ן והרשב"א דבלא
איתחזק אין כותבין וכל שום, וכ"כ הטור אעפ"י שיש לו שם אחר שאינו לא מקום כתיבה ולא מקום
נתינה, והיינו דתניא יצא למקום אחר וגירש באחד מהם מגורשת ע"ש. ויתפרש וגירש אשתו
שביהודה בשמו שביהודה (והיא בגליל) אינה מגורשת מפני שכתב רק שם טפל עד שיגרש אשתו שביהודה
בשם שביהודה ושם דגליל עמו אז מגורשת דיעבד, הגם שכתב הטפל והעיקר בוכ"ש דהוי כמעט
דמי למרים ושרה דהכא יודעין ג"כ מיוחנן ויוסף, ופסק הש"ס ולא שרה, לכתחלה, והשוו הש"ס דילן
עם הירושלמי ותוספתא שממנה נלקחה ששפתם ברור מללו, מקום כתיבה עיקר, רק בזה יתחלקו
לשיטתו, שמהירושלמי ותוספתא מוכח פירוט השמות ולא וכ"ש, וכן בדלא איתחזק והוא דינא דיצא
למ"א וגירש מגורשת, שדעת הרמב"ן והרשב"א שמפני שאמר ברישא אינה מגורשת קאמר בסיפא
מגורשת ופירשו אף לכתחלה, והירושלמי לא אמר כן, אמר ר"י הדא את אמר לשעבר אבל לכתחלה
צריך להזכיר שלשתן. ולדעתו ז"ל בהטופס גיטין שנכתב וכ"ש בלא פלוג אינו מתקנת ר"ג רק
בעצמו