חד
בית
מסכת אבות פרק ששי
ן
שנו חבמים בלשון המשנה. רבינו הק' לא מנאה למנין הפרקים תקכ"ד שהיא גימ' מלך
משיח בן דוד. ע"פ הכתוב גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם, בזכות משנה יגאלו.
רק ברייתא בלשון משנה. וגם תלמוד בבלי ג"כ גימט' פרקי המשנה כנ"ל. וגם תלמוד גימט'
ת"פ, לבטל המרשעת כנודע
ב רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה. לא אמר להרבה דברים.
כי היה נשמע רב הכמות דקחשיב במשנה, ואינו כן כי מעט הכמות המה לרב איכותן
והבן. לז"א לדברים הרבה והבן. ולא עוד. כאומר לא אחשוב לך רב איכותו רק בקיצור:
עכלו כדאי הוא לו, ע"פ פירוש הראשונים על מלוך על כל העולם כלו היא עוה"ז והעוה"ב
עולמות העליונים. שכלם עבורו כדאי שנבראו, ע' זהר ח"ג קיט. וז"ח ז': נקרא ריע אהוב, נעשה
שותף במעשה בראשית, עי' אוה"ח פ' ויכולו: ומלבשתו ענוה ויראה. מרן מתמיה דענוה גדולה
מיראה ולמה חשבה קודם, ע' ש"י. ואפשר דכשהגיע לענוה תמיד ירא ומפחד עליה כי מלחמתה
באין קץ: ומכשרתו. פירוש מזמינתו להיות כלי
וישר. עי' תענית טו דישר גדול מצדיק.
תרי ישר יש. בתחלת עבודה כנראה מנוסח נשמת,
מוכשר לקבל אור המדות האלו צדיק חסיד
וע' מהרש"א שם בשם הרשב"א. ונראה כי
ואחר הגיעו למדרגת צדיק וחסיד בא ג"כ
מדרגת ישר. כמ"ש הכתוב צדיק וישר הוא. (איוב כג) שם ישר טכח עמו, והיה האיש ההוא
תם וישר. ונודע מזהר ח"ג קסג. קסה: רמב: כי תם מדרגת יעקב שלימא. ועכ"ז אמר תם
אני ויעקשני. מזה נראה שיכול להתעקש. ולכך בא אחריו מדות ישר ונאומן, בל היות פול
ישועות בגזרותיו באין מבין לשורש דבר הטוב הוא לפניו או לא. כאשר ש' מק"ק מריזין: ומרחקתו
ן החטא הראשונים. פירוש אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. פירושו בטוב,
דמצינו ד' מתו בעטיו של נחש שלא חטאו כלל. ולדעת הזהר ו' המה שהוסיף יהושע ולוי
בן יעקב. ופירוש חסרון גם כאן: והוה צנוע. האמנם כי המעלות שמנה כאן המה לשם ולתפארת
בעולם עכ"ז יכבוש אותם בלי ראותו החוצה
אל תבקש נדולה לעצמך. הזהיר ע"ד יפוצו מעינותיך חוצה: ואל תחמוד כבוד. נראה
שלא הזהיר על כבוד המדומה רק על כבוד חכמים ינחלו גן עדן העליון כפירוש המגיד
יותר מלמודך עשה. פירוש יותר מההרגל. כי ההרגל טבע שני וא"כ ממילא תוסיף בכל פעם
ו אוהב את הצרקות אוהב את התוכחות אוהב את המישרים. עיין מרן למה מזכירם
בלשון רבים. ואפשר ע"ד שאמר דוד (תהלים יב) כי צדיק ה' צדקות אהב. שהקב"ה
אוהב שתי צדקות מעשיר לעני וכן מהעני לעשיר. כשהוא הגון באמת. יותר ממה
שבעה"ב עושה עם עני עני עושה עם בעה"ב. ועי"כ ישר יחזו פנימו, ההפוך ממאן דאכל
דלאו דיליה בעית לאסתכולי באפיה. ואפשר לומר בזה פירוש מ"ש חז"ל אין בן דוד בא עד
שיבוקש דג לחולה ולא ימצא. והוא ע"פ מאמרם א"ב אלף בינה, ג"ד גמול דלים. ונודע
דדג עינא פקיחא משמיטה שעברה, וע"י כן שמו נאה לו, דלים גומלים. וזהו כח אדם
הראשון שהקב"ה פארו בפני המלאכים ראיתם חכמת בני כמה גדולה היא משלכם, לזה נאה
לקרוא ארי לזה נאה לקרוא דוב. ולכאורה מאי נ"מ אם היה קוראם בהפוך. ואמרו ז"ל
שידע מקור חיותו מאיזה אותיות נמשכין וזהו שיבוקש ד"ג לחולה, שצדקה חציל ממות. וא"כ
הדל הוא הגומל, ולא ימצא אז. ולזה אמר הצדקות, והבן. אוהב את התוכחות. שכבר
הזהירנו בתורה הקדושה (ויקרא יט) הוכח תוכיח את עמיתך. וצ"ל למה לא אמר לעמיתך, וגם
כפל הוכח תוכיח. ואפשר שהתורה מלמדת הדרך הנכון לתוכחה שיוכיח גם לעצמו ולומר אחי
כךנגדור עצמנו וכל שעשינו אין זה דרך ה'. וזה הוכח תוכיח לעצמך. את פירוש עם עמיתך.
דכשלא תעשה כן, מלבד שאפשר שלא יציית אפשר שתוסיף חטא עליו חטא גדול שיעיז נגדך וישא
עליך חטא ויאמר טול קורה מבין עיניך. ויהי מהכת שלח ידיו בשלומיו חלל בריתו, לזה אמר
תוכחות והבן. מישרים נודע בכל עסקיו המתחלפים
 נדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ולעולם הבא. כן נרסת מרן,
ועושה כולל הוא לומד ועושה מה שלומד. ולזה לא אמר ללומדיה ולא אמר לעוסקיה.
להורות נתן גם על המחזיקים ת"ח דלולא ההחזקה א"א ללמוד ולעשות. ולזה מביא הקרא דעץ
חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר. ואח"כ מביא קרא דכוללן שניהם יחד בפ"א, לוית
חן הם לראשך הוא הת"ח, וענקים לגרגרותיך קאי על הממלא גרוט במזונותיו. וכן תתן
לראשך הוא ת"ח, תמגנך הוא המחזיק ומגן לו. ואא"כ מביא מקרא אורך ימים בימינה, האם
חרוצים ימיו, אתוי יוספו לו. כבחז"ל (חגיגה) ויהבינן למאן דמעביר במילים. וכן למחזיק נשמע
מבנימין הצדיק (בב"ב)
הגין