בית
מסכת אבות פרק חמישי
פה 

דצה למנוע אורה בעבור כבוד משה יותר מבעגל. וקרח שפיקח היה ידע רב חיליה דעבדיה
קב"ה לתתא כגוונא דלעילא, (ע' זהר ח"ג ד' מ"ט), וראה שלשלת גדולה לשמואל. לכך הסכים
על הקרבת קטורת, בשידע שנדב ואביהוא מתו מהקטורת. עכ"ז ידע בנפשו כי רב הוא שראוי
להקטיר, ואשד את משה שמדעתו חלק הכהונה לאהרן וכדומה. ושהקב"ה הסכים על ידו
כאשר הסכים על הג' דברים שעשה באמת מדעתו. ולזה אמר משה רק הבחנה לא מופת.
בזאת תדעון כי ה' שלחני דייקא לעשות כל המעשים האלה כי לא מלבי, ולהיות אח"כ הסכמה
כבהשלשה דברים, אם כמות כל אדם ימותון אלה, ולא יתקנאו בריאות בראשית ע"ז, כראוי להם
בטבע לחוש על כבוד יראיו. לא ה' שלחני, אף אני כופר, באולי דמיתי בלבי לחלק הכבוד
לאהרן אחי והסכים הקב"ה, כי באמת רצון יראיו יעשה, רצון דייקא (ראה איך שלט על
המחשבה). ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה. ה' בחכמה יסד ארץ דקיימא ולא
ידעי על מה קיימא חבל חבל. וע' באוה"ח פ' הנ"ל, וע' זהר ג' רס"ט ז"ל, אית כוכבא חדא דלא
אתי לההוא נוקמא ואתלטיא לעלמין. דכד שארי לאנהרא אתאן שאר כוכבייא ובלעין ליה ולכל
סיעתא דיליה ואתאבידו כלהו כחדא. כד"א אורו מרוז אמר מלאך ה'. דוק והבן

יז הולך ואינו עושה כו'. יש צדיק שהרכבתו קדושה, ז"ל הזוהר (ב' קי"ז), לית ביה יצה"ר.
ובתקונים (נ"ג) ז"ל ת"ח האי מאן דנטיר ברית האי ברא דאתיליד מיניה עליה אחמר
ויצמח ה"א כל עץ נחמד למראה ברזין דאורייתא ובפקודין דאורייתא וא"כ הוא הולך מדרגא
לדרגא ואינו עושה כ"כ התפעלות כי אין לו התנגדות, שכר הליכה בידו: עושה ואינו הולך,
כי בונה וסותר בונה וסותר ואינו הולך מדרגא לדרגא מרוב התנגדות מהרכבה, שכר עשיה
בידו: הולך ועושה, ע"ד שפירש ר"ר וושא מהאנפאלי במצותיו חפץ מאוד, שכ"כ מושרש בטוב
שנעשה לו טבע שני, ע"כ מבקש היצה"ר חסיד גדול מצדיק, לא הולך מדרגא לדרגא ולאשה
התפעלות, קרא לזה רשע
יט כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים. אתמהה, נודע דאלו ואלו דברי א"ח ולזה
הקדימו ב"ה דברי ב"ש לדבריהם. ואיתא שלעתיד יהיה הלכה כב"ש, וזה סופה להתקיים
ושלא לשם שמים מחלוקת קרח ועדתו. לא אמר עם משה, שהכתוב קרי בחיל הנועדים על
ה' ואהרן מה הוא
ב כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו. לא אמר אינו חוטא, כי אפשר שיחטא כדוד
להורות תשובה, ולסוד הגלגול ע"ד שאכל ר' יוחנן ביוה"כ כשאחזו בולמוס, ועי' בזה בספר
אגדת אליהו מס' יומא תמצא הרבה נחת רוח
כג עז כנמר. ע' טור או"ח ס"א. קל בנשר דרך הנשר בשמים גבוה מכל ויגבה לבו בדרכי ה',
וכפירוש מרן אלהים בשמים ואתה על הארץ אין זולת, ע"ד שאמר בן זומא ברוך שברא
כל אלו לשמשני, ועד"ז אמר אורח טוב אומר כל מה שטרח בעה"ב לא טרח אלא בשבילי, אורח
צדיקים כאור נוגה וכפירוש הזהר והבן. ר"ן כצבי, שבכל פעם מחזיר ראשו לאחוריו מה פשפשת
מה מצאת לעשות רצון אביך שבשמים, אבל להעז פנים לגבהות לבו שלא לעשות רצון אביך שבשמים
קא פסיק ותני עזות פנים לגיהנם, כי עזות ג"כ ניקח מגבהות הלב וכתיב תועבת ה' כל גבה לב.
וכבר המשיל מרן ש"י וז"ל, מלך כבש מדינת אויביו ושם פקיד מעבדיו מנהלם לרצון המלך,
בזמן שהפקיד בעצמו הוא ממרה אין צריך לבקר עם המדינה האם נוטה לבבם לאהבת המלך,
כי ידוע שהם אויבים ומי הטה לבבם לאהבתו, ובאם שהפקיד נאמן בכל לב לאהבת המלך,
אפשר שברוב התאמצות הזמן יהפך גם לב העם לרצון המלך, כן כשהלב הוא תועבת ה' אין לבקר
האברים שודאי תועבת ה' המה שמנהיגם הוא ממרה. ולזה פסיק ותני עז פנים לגיהנם ודאי
בלי ספק, כי גם הטוב שעשה הוא לשפעם כנודע, ובוש פנים לגן עדן שהבושת תלמדהו
ליישר אורחותיו לבל נטות אשורו, ובאם נטה יעשה תשובה כמשה"כ למען חזכרי ובושת וגו',
בכפרי וגו', ולרוע חולי המהלכת ביקש התנא, יהי רצון שיבנה בית המקדש והציץ מרצה
כנודע מזוהר, כי חלחלה אחזתם ונמם לבם בקרבם בביטול כל רואי הציץ על מצח כה"ג
כה הפוך בה והפוך בה. תחזור בה כמה פעמים, תראה דכלא בה, כל החכמות שבעולם
וכל הטבעיות, מי איכא מידי דלא רמיזא באורייתא. ובה תחזי, כי האור הענז
כשראה הקב"ה שאין הרשעים כדאים להשתמש בו עמד וגנזו לצדיקים לעתיד לבוא. פירוש להצדיקים
שעתידין לבוא בהדורות, והיכן גנזו בתורה. וסיב ובלי בה ומינה לא תזוע, שעתא חדא, רק
תמיד תדבק בה אז תראה שאין לך דייקא מדה טובה הימנה שתבוא לתכלית הענוה
שנו