
בית
מסכת אבות פרק חמישי
רן
העולם להוציא יקר מזולל והוא ע"י הבחירה.
וא"כ אדרבה טוב עשה באכלו מעץ הדעת
טוב ורע ומדוע נתקלל. ואני מוסיף להפליא הלא
ביום ב' נברא הגיהגם ואם לא היה בחירה
ברע לרשע למה נברא. גם חשובה קדמה
לעולם. תהלה לא"ח האירו עיני בזהר ח"א
רכ"א: וח"ג ק"ז. דבתחלה ג"כ בריאת העולם
על הבחירה נתיסדה, רק האיש הבוחר בטוב
יהיה טוב מוחלט וחי לעולם. והבוחר ברע הוא
בעונו ימות, לא תערובת טוב ורע יחדיו שבמצוה
יהיה פניות ושלא לש"ש, ויש עבירה לשמה,
וזהו היה קלקולו. ואח"כ אמר ה' פן ישלח ידו
ויקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם. א"כ לא
יהיה רפואה לקלקולו, ודוק
הארץ גלוסקאות, וכמו כן קודם החטא. והמטה
לפרעה. והשמיר לבהמ"ק למקדש ה' כוננו ידיך
לא היו צריכין שמיר. ע' זהר ג' רכ"א. והכתב
שנשתרבב שכחה מהחטא, ולהשכחה הוצרך כתב.
והמכתב כתיבת ס"ת בצרופים האלו איש כי ימות
וכדומה. והלוחות נודע מהבעש"ט לעולם ה'
דברך נצב בשמים, שהדבור מקול ה' חוצב להבות
אש עודנו נצב בשמים קול גדול ולא יסף ולא פסק.
והצדיקים זכי השמיעה והראיה שומעים ורואים
ושני כליות של אברהם אבינו היו נובעין חכמה.
ז"ל הזה"ק ח"ג רמ"א, אמר ר"א אלמלי לא אתמסר
אורייתא בטורא דסיני אלא דאמר קוב"ה הא בר יוחאי
אורייתא וסתירין דילה די לעלמא, והבן. וע"כ כל
זה היו צריכין מפאת החטא: ויש אומרים ף
המויקין. כל מיני נזק בכלל. וקבורתו של משה
האיש אשר נתעטר בשמות הקדושים מעצמותו
ייתברך כבזהר חדש שה"ש. ועלה אלי ההרה והיה שם, לומר עליו ויקבר אותו מפאת החטא איצטריך
עבורו בריאה חדשה. וכבר נתקשו החוקרים למה יגרע משה מאליהו שלא עלה בסערה השמים.
ודע כי נודע מאמר חז"ל (סופה יד) ולא ידע איש את קבורתו אף משה אינו יודע היכן הוא קבור,
ולהבין דבריהם איתא במד"ר (וילך) כשאמר לו הקב"ה למשה הן קרבו ימיך למות א"ל משה בהן קלסתך
הן לה' אלהיך השמים ובהן אתה גוזר עלי מיתה אמר ר"א משל למטרונא ע"ש. ועתה אודיעך מ"ש
הרקנט"י שיש' ת"ת קנ"ה רקיעים והאריז"ל מנח סימנא השמים, והמ' שניה מאותיות מנצפ"ך שש
מאות. ואיתא עוד שם שבתשע מאות הרשות ניתן ג"כ למלאכים לבוא שמה וחמשים וחמשה אין
רשות לשום נברא ונאצל לבוא שמה. והאריז"ל מנח סימנא ה"ן לה' אלהיך השמים, וזהו שאמר
משה בהן קילסתיך ובהן אתה גוזר עלי מיתה א"ר אבין משל למטרונא שעשתה למלך פורפירא
משובחת נטלה המלך והניחה הגיע ימיה למות אמר המלך תטול אותה פורפירא שכיבדה אותי
כו'. כך אמר הקב"ה למשה קילסת אותי בהן ובה"ן תמות. בינה נא זאת כמה גדלה מיתתו
בנשיקה בדבקותו לעצמותו יתברך באותה פורפירא באותן הרקיעין שאין למלאך ושרף רשות
לבוא שמה, וזהו דבריהם אף משה אינו יודע היכן הוא. א"כ מאד מאד נעלה מיתתו מאליהו
וחנוך באין ערך כלל. וע' בס' מעשה רוקח בפ' ראו עתה כי אני אני הוא ותמצא נחת. ואילו
של אברהם אבינו ג"כ מצד החטא בא דלולא החטא לא שייך נסיון. וי"א אף צבת דלולא
החטא כי תעבור במים אתך אני ובמו אש לא תכוה וחנניה מישאל ועזריה נורא לא עדת בהון.
ירושלמי (יומא פ"ח ה"ה) ר' יודן פרס גולתיה על גדישא וטרא ערקת מיניה ודוק. ולזה לא
אמר נסים אף כי דברים נפלאים המה. כי דבר הנפלא הבא לתיקון אינו שייך עליו שם נס,
הלואי לא היה הקלקול ולא הנס
ז"ל הרמב"ם ה' יסודי התורה פ"ח, משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה,
שהמאמין באותות יש בלבו דופי, שאפשר שבלאט ובכישוף עשם, אלא כל האותות שעשה
משה לפי הצורך עשם. היה צריך להשקיע את המצריים קרע הים. נצרכו למזון הוריד המן.
צמאו בקע את הסלע. כפרו בו עדת קרח בלעתם הארץ. ע"ש לשונו הזהב. וכל רואה
יתפלא, הלא אדרבה נראה מהכתוב שמשה הניח כל התורה על מופת זה מבליעת קרח. באומרו
(במדבר כח) אם כמות כל אדם ימותון אלה לא ה' שלחני. והבן. ונקדים מאמר במד"ר לא
שלחני אף אני כופר ואומר לא ה' שלחני. והוא פלאי. גם בנדרים שמש ירח עמד זבולה מלמד
שאמרה השמש אם אפה עושה דין לבן עמרם נצא ואם לאו לא נצא. א"ל הקב"ה בכבודי לא
מחיתם בכבוד משה מחיתם ולקתה פולסין דנורא ויצאה ע"ש. וצ"ל למה באמת כשעשו את
העגל לא מנעו אורם ואז מאנה לצאת
הגודע מהקדמונים שכל ברואי מעלה ומטה משתוקקים למקור חיותם ככל חלק לכל, וזה סיבת
כביית הנר אצל האור. והקב"ה שם התשוקה הזו בהם טבעית שזהו קיום העולם
הכדורית להשתוקק בכל קצוותיה בשוה. והיא סיבת עמידתה באמצע, כאשר הברזל יעמוד
באמצע אויר הבית שכולו מאגנעט, וע' באו"ח פ' ויכולו דברים מתוקים מאד. וכמו שהקב"ה
חס על כבוד יראיו יותר מכבודו, כמו שמצינו בירבעם דעל העגלים לא נענש וכשהושיט ידו
לעדו הנביא ותיבש ידו. ואל בחכמה יסד הארץ, לזאת חכמה, שהצדיק הנו שיתוף במעשה בראשית
כמאמר הכתוב ויכולו וכדרשת חז"ל, וכבודו גדול מכבוד המקום. ובזה דעת לנבון נקל אשר
רצה