בית
מסכת אבות פרק רביעי
רן פד דא
לסליחה, והבן, שכן כל הי"ח ברכות נגד י"ח אזכרות שבמזמור הבו לה', ושמעון הפקולי סדרו בין ברכת
השיבה שופטינו כבראשונה ובין על הצדיקים, כי פשתה מספחת באמונת הצדיקים וכופרים בדברי
חז"ל להוציאם מפשטן. הגם שאומרים שמאמינים בנסים ונפלאות שבתנ"ך, אומרים עתה אבד חסיד
מן הארץ היפך האמונה דור דור ודורשיו, לזה סדרו בין אלו השתי ברכות שבין זה לזה חטאת
המינים רובץ, לחלקם מן הקצה אל הקצה. וע' בס' ברית מנוחה דף י"ט שמגדיל הצדיקים של
עכשיו ע"ש. ובאמת תשובה קדמה לעולם ואינו בזמן, והבן
יט אין בידינו לא משלות הרשעים אף לא מיסורי הצדיקים. ע' מרן. ולדעתי הכל קאי על
השלוה, שלות רשעים אין לנו ויסורי הצדיקים ג"כ שלוה, הן אחי ורעי קראו למו, שאם
היה לנו שלוה מהיסורין ג"כ היה טוב, וללמד בא לקבל היסורין באהבה, וע' ברכות ה' ביסורין
של אהבה
אהעוה"ז דומה לפרוזדור. אינו מקום מהודר כלל, העשוי לתקן א"ע שם בל יגעל הטרקלין
בבואו. ונוראות שמעתי על בעהמ"ח ס' אור פני משה, שהוכיחו אורח על שאין לו
ספסלין בביתו כנהוג
והשיבו אדרבה מפני מה אין לך ספסלין ואמר לו אני עובר אורח
ולמה לי, והשיב הוא ז"ל גם אני עובר אורח
כו הילודים למות והמתים לחיות. לתרץ בא למה נדונו הילדים למות והמתים לחיות פעם
ב' בגלגול. וגם והחיים לדון, שזה דינו שהוא בחיים, ע"ד למה יתן לעמל
אור, לידע שהוא אל, תקיף. הוא היוצר, מיש לאין. הוא הבורא, מאין ליש. הוא המבין, תוך
תוכיות הלב. והוא העד והדיין, ובעל דין. מה שאין זה במציאות. ואל יבטיחך יצרך
שהשאול בית מנום לך, ולא תשגיח על יסורי גיהנם. שעל כרחך אתה נוצר, שיוכל אחר
מות' לחזור ליסורי עוה"ז בסוד עולם התוהו. ועל כרחך אתה גולד פעם שני, ועל כרחך
חי, עתה
פרק חמישי

עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו להודיע כמה הבתו של אברהם אבינו להקב"ה.
רבים שאלו על העקידה מה זה נסיון, הלא כל איש ישראל המאמין שמאתו תוצאות
חיים יעשה זאת, דאי לא ימיתהו במיתה אכזרית. גם לשון ותראה לפניך אפרו של יצחק הצבור
על גבי המזבח, הלא לא נעשה עמו דבר, ובשום לב אחד היה אברהם בזה, מלבד כי השכים
בבקר בשמחה זריזין מקדימין ולא מצד ההכרח כנ"ל. במד"ר אל תשלח ידך אל הנער אמר
אברהם א"כ אחנקהו, אמר לו לא. א"ל א"כ אעשה לו מום. וטעמו בזה כי בהקריבו את בנו
הנהברור הוא רק רצון ה' ולא רצון עצמו כלל, וע"כ בחר בזה יותר מלקחת אותו בחזרה, לבל
תערב בו רצון עצמו בתוך תוכיות הלב, ולזה הנוסח שלנו ורצה לשחוט אותו. ואח"כ בחר
שישאר רושם מהפקודה לעשות בו מום, ובזה בל יטעה א"ע ויהיה מובחן ברור כשיהנה ממנו
רק כפי הנאת המום ולא יותר, ידע שלא נתערב בו רצון עצמו. וכשלא ניתן רשות שלחו לשם ועבר
כבמדרש, דכתיב (בראשית כב) וישב אברהם אל נעריו ולא זכר יצחק. ועתה נשים לב לגודל
הנסיון של יצחק שהאמין לאביו ולא שאל מדוע לא נתיחד אלי הדיבור, ואח"כ כששמע אל
תשלח ידך ועכ"ז רצה לאנקו או לתת בו מום, כנ"ל, והוא היה מונח כשה נאלמה באמונת אומן
שרצון אביו רצון הבורא הוא, וזהו אפרו צבור ומונח על גבי מזבח, והבן
ד עשרה נפים נעשו לאבותינו בבית המקדש. להודיע לכל באי עולם יקר הערך מהמקום
שאין שם ממקרים הגשמיות, וכמו כן בכהן גדול כי קדוש הוא, וכן העם בשמעם
את השם יוצא מפי כה"ג, ע' תקונים ע' (דף קל"ט) בסוד אזכיר את שמי. ונעדרו אז מגשם
בל יתפסו מקום אף כשעומדים צפופים, פירוש שכל כך היה הדוחק שצפו ולא נגעו בקרקע
ובעת השתחויה רווחים (עי' יומא כא)
עשרה דברים נבראו ערב שבת בין השמשות. ע' מד"ש ולא רוה צמאוננו למה ע"ש
ובה"ש דוקא. ונראה שאחר חטא אדם הראשון שנתערב טוב ברע, הצטרך
לאלו הדברים, ולולא החטא לא הוצרכו להם. פי"
הארץ לקרח ועדתו. פי הבאר דורשי ה' לא יחסרו
כל טוב, ולשמשון ניתן מים לצמאונו ממכתש אשר
בלחי, והיה בזכות מרים ובמותה לא היה מים
לעדה. פי האתון, דלולא החטא לא היה שום אומה
שולטת בהם. הקשת, שבימי רשב"י לא היה קשת.
המן בזכות משה וכשיתוקן רטא אדם הראשון תוציא
הארץ
דבענין המבוכה בין ראשי החוקרים מהחטא של
אדם הראשון, הלא טוב עשה להיות בידו בחירת
טוב ורע, שבזו כל עבודתנו דאל"ה למי נדמה
בהבריאה, בהטוב לבב בלי התנגדות כבר ברא
מלאכים, וזה כל פרי מחשבות הבריאה, וזה
העולם