בית
מסכת אבות פרק שני
ןפב

לראש הבנאי שלקחו בקבלנות לגמרו לזמן קבוע, והמה בטבעם עצלים, והשכר הרבה לגמרו
בזמנו, ובעה"ב דוחק, כי צריך להבנין להיות נגמר באותו הזמן, כי אין לו מקום אחר לדור רק
במקום הזה, כל לך צריך שקידה. ושלא לרפות ידי עושי המלאכה גמר אמרו לא עליך
המלאכה לגמור וכו'
יח אם למדת תורה הרבה נותנין לך שכר הרבה. רבים שאלו למה לא נזכר בתורה שכר
רוחני. והבל יפצה פיהם. הלא עיקר העבודה המתחייבה מאתנו ע"מ שלא לקבל פר,
ע' פירושו במשנה פ"א, והוזהרנו בכל נבבך ביצ"ט ובינה"ר, ויצה"ר פקודא דמאריה עביד,
כבזהר (ח"ב קס"ג) בההיא זונה (ע' בזהר ח"ג קע"ב): ומה נעמו דברי הגאון מפפ"ד ע
ושבית שביו, כמה שהיצר הרע עביד פקודא דמאריה, כמו כן אני כשמכביד עליך שלא תבוא
לתכלית המבוקש הלא גם הוא פקודא דמאריה עביד, רעותא דמאריה לא עביד, וביצ"ט כבזהר
מאן דכסיף למינדע אע"ג דלא ידע. א"כ על עשיית המצוה א"א להכתב, כי תכליתה רעותא
דלבא דגדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה, וכשיכתוב על רעותא לאו משום רעותאעבי
דצריך לבחור בטוב מפני שהוא טוב, אף כשיצוייר עונש למצוה ושכר לחטא, וע"ד דבריה
הגדול, גן עדן התחתון לגנות תענוגים הנמוכים, ג"ע העליון לגנות תענוגים העליונים, שלא
ימצא מציאות עצמיותו. ועוד ז"ל התקונים (דף קל"ב) דלית פומא יכיל למללא אגרא וכו', וזה
כוונת חז"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא. שמעתי בשם ר' ר' משה ליב שאין לו הסבר בזה
העולם דומה אל דומה, ועוד ששכר מצוה מצוה, מה שהקב"ה משכיר בעד מצוה היא גופא
מצוה, וא"כ ממילא אין סוף למתן שכרה. ונודע מהמגיד בפירוש על לך החסד כי אתה תשלם לאיש
כמעשהו, שמלך בשר ודם א"א לו לשלם לאיש שע"פ הכרעתו נתמנה למלך כמעשהו דייקא,
משא"כ הש"י ממליך להצדיק עליו, בסוד מי מושל בי צדיק, לפי שיעור קבלת עול מלכות שמים
עליו, כנודע מואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו, להיותו בשו"ה כבכוונת האריז"ל בר"ת
ברוך שאמר והיה העולם. וע' פרקי הצלחה להרמב"ם דברים מתוקים. ועמ"ש במשנת עשה
רצונו כרצונך ובהגה"ה שם, ודוק

פרק שלישי

עקביא. הדקדוקים ע' מדרש שמואל, נודע שהמשילו העולם לים סוער והגשר רעוע,,
וע"ד בכל עת יהיה בגדיך לבנים, כפירוש הפרי הארץ ש"י, וזה האדון שאין
העזרה ננעלת בתורה ויראת חטא כמוהו, תפס החבל בשני ראשין להטותנו לדרך האמת,
ואמר דע מאין באת, ויפח באפיו נשמת חיים, מאן דנפח מתוכו נפח, יש בחלק מה שיש בכל.
ולאן אתה הולך, והרוח תשוב אל האלהים גו'. ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון.
כשיקלקל נשמת יקר המחצב הנ"ל, כי רב הוא. ובאם שכבר התגולל בעפר קרנו, בל יתן הצהר
בזו גופא אורבו, כי אבדה תקותו. לז"א מאין באת מטיפה סרוחה, וא"כ עלול לחטוא,
ולאן אתה הולך, ע"ד עני אני וגוע מנוער כפירוש מרן, ובזה תתנצל ולפני מי אתה עתיד ליתן דין
וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, ע"ד כי הוא ידע יצרנו, מלפניך משפטי יצא, וג' מקראות
שאלמלא הם נתמוטטו רגליהם כו' כנודע (בברכות ל"ב)
ג ר"ח בן תרדיון אוסר שנים שיושבין ואין ביניהם דברי תורה הרי זה מושב לצים
וגו', והוא תמוה, וש"י דברי פרי הארץ, שהתנא אומר שהסיבה ששנים
שיושבין ואין ביניהם דברי תורה נלקח, שהמקום שהם בו היו יושבין שם לצים וטמאו המקום
ואוירו, ועי"ז אין ביניהם דברי תורה, ומייתי ראיה מהמקרא שנאמר ובמושב לצים לא ישב,
במקום שישבו שם לצים לא ישב, דלא אמר ועם לצים, להורות נתן שצריך להתרחק מהמקום
כי המקום גורם לטוב והפכו, וע' (במדבר כ"א א') כשבאו במקום התרים את הארץ ויבא עמלק,

יג כל שרוח הבריות נוחה הימנו. לא אמר רוח בני אדם, הוא הוא שנתן עקבו על התור
ונשכו ערוד ומת והביאו לבהמ"ד, להראות שהחטא ממית, שחטא הערוד במה שנשכו, והבן,
והוא בטח לבו שלא יזיקנו כלל, ואמר למטרוניתא אין עוד מלבדו, וכל רוחות ומכשפין חין
הימנו, ואצ"ל שלא יזיקוהו. ואין זה סותר מאמרם צורבא מרבנן דרחמי ליה בני מתא לאו
משום דמעלי (כתובות קה:), ודוק
יד שינה של שחרית, בש"ע (סי' א') שיהיה הוא מעורר השחר, ויין של צהרים שלא בעת האכילה',
ושיחת הילרים הוא ילדי הזמן וחדשות, הן בהמחברים בזה מה שעבר, והן הנולד
בזמן, וישיבת בתי כנסיות של עמי האריץ שמתכנסין עמי הארץ על תקנותיהן, מוציאין את
האדם מן העולם

הוי