
בית
מסכת אבות פרק שני
רן
אם הוא ראה גלגלת אחת שצפה ע"פ המים וא"ל על דאטפת אטפוך וסוף טיפיך יסופק.
זה המאמר הנו ג"כ במס' סוכה (דף נה) אחר אומרו אם אני כאן הכל כאן ואם איני כאן
מי כאן. ואין לו קישור לא התם ולא הכא. גם מדתו ענוה היה ואיך אמר אם אני כאן הכל
כאן. ואפשר כי בשמחת בית השואבה היה רוצה לשמח העם, וק"כ שנים בפני הבית היה והיו
יודעין שיחרב כנודע מחז"ל. ע"כ אמר בשמחתו אם אני כאן, כמדבר בעד הקב"ה, כשאני
כאן הכל כאן, כלום חסר מבית המלך, ואם איני כאן כשיחרב, ס"י כאן, דייקא ע"י ירפא
לך. מעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי, והבן. וא"כ יהיה כאן תמיד השראת השכינה,
להלהיב הלבבות לשמחה. הוא היה אומר למקום שאני אוהב שם רגלי מוליכות אותי. א"כ
אנו רואין שהאברים בטבען משועבדין לתוך תוכת פנימיות הלב. אם אתה תבוא אל ביתי. ע"ד
אהל שכן באדם. אני אבוא אל ביתך, להיות מעולי רגל, והבן. אם אתה לא תבוא אל ביתי
כנ"ל, אף אני לא אבוא אל ביתך. כי אין זה בכלל עולי רגל שאכריחם לעלות, שנאמר
בכל מקום אשר אזכיר את שמי. ולא נאמר תזכיר כנ"ל. אהל שכן באדם. הלל היה ניצוץ משה
רבינו ששכינה מדברת מתוך גרונו, כן בכה"ג כנודע מתקונים (ד' קל"ט) שהשם יוצא מעצמו
ע"ש היטב, ולזה אמר בלשון זה. וידיעת ההפכים אחד. וג"א על דאטפת אספוך, שא"א
השראת הרע כזה לחול על ישראל להיות נטבע אם לא עשה הכנה לרע כזה. גם יוכל להיות
כחוט של משי בעבותו הרבה יתחזק כעבותות עגלה, וא"כ ע"י דברים הרבה קטנים מזה יוכל
לקבל ע"ע השראת ש"ד, ע"כ לא קשה מרוצח הראשון והבן. והכא נמי קאי הלל על הכנת נפשו לה',
ואמר אל תפרוש מן הציבור, וכפירושי הנ"ל משנה ה', ובל יאמר יפנה, אל תאמין בעצמך. וע'
רדב"ז ח"ג חשובה תע"ב כשיש אנשים שאין דעתו נוחה מהן יתפלל ביחיד ע"ש. עז"א אל תדין
את חבירך עד שתגיע למקומו, וא"כ א"א לדונו לחוב. ואח"כ מדריך הדרכה למדות, לעשותנ
לכאו"א וכנ"ל משנה ו'. וג"א אף הוא ראה. שגם רע א"א שתשלוט בלי עשות בנפשו השראהע"ז
וג"א מרבה בשר כו' ראה למי הכין, מרבה תורה מרבה חיים
עמרן גורס עשית תורתך הרבה. ע' נועמו. אל תחזיק טובה לעצמך. כי אם עשית א"כ
אתה נאה מקיים לך נאה להיות נאה דורש ויפוצו מעינותיך חוצה ופזר. (ע' פ"א מ' י"ד)
י בור סוד שאינו מאבר טפה. כלי שאינו נוטל לעצמו, ולזה אינו מאבד טפה, נטיר ברית,
דרחוק הוא כפילא בקופא דמחטא. ולז"א (במשנה יא) עין טובה ועין רעה. ע"ד ומה
אתבונק על בתולה, ומה חלק אלוה ממעל גו'. שורייני דעינא בלבא תלו. ולא תתורו אחרי
לבבנם ואחרי עיניכם. ולזה מכריע את כלם, זכה למלכות. ולז"א (במשנה יב) כבוד חברך
כשלך. שלח ידיו בשלומיו חלל בריתו
ר"בן ערך מעין המתגבר. מרן כתב עליו עלה לרום המעלות ונתדבק בבוראו דבוק
אמיתי. ע' ז"ח (פ' לך) ד"ה ת"ר, ושמה מבהיל קדושתו ויתר לב ממקומו ע"ש. ואפשר
שלזה כיון
ו ר"ש אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחגונים לפני המקום. ע"ד בזמן שאדם
מצטער שכינה מה אומרת קלני וכו'. וזה פירוש ושובו אל ה' אלהיכם. וצריך לזה
התבוננות בל יטעה א"ע
(שם) בדברי מרן, ור"א לא היה מעביר על מדותיו. ואפשר דר"א מגודל הזדככות קדושת
קומתו מצד אב ואם לא היה צריך להעביר על מדותיו, כי מעצם ההולדה הי
ביתרון הכשר, וא"כ לא היה לו מלחמת היצר על זה כי מדותיו היו טובות מטבע על צד היותר
טוב, לא כן ר"ע כי היה בראשיתו עם הארץ ע"כ הצטרך מלחמה להעביר על מדותיו. ובזה
עדוייק אמרם לא מפני שזה גדול מזה אלא כו', א"כ זה גופא דבר גדול אין ערוך לו, כי המעביר
על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו ודו"ק. וזהו במקום שבע"ת עומדין וכו', ואף רחב"א
אר"י החולקים וס"ל דצדיק מעיקרא עדיף, וזהו דוקא כשהיה קרוב לדבר עבירה (פי' ברכות לד)
משא"כ ר"ע חזיתיה דהוה צניע רק היה עם הארץ, ועי' זוהר (ח"א ט"ז), עי' בדברי מרן אין
בור ירא חטא, והבן
ואל תהי רשע בפני עצמך. בל היות לו עצבות: או אפשר שיש בני אדם תועים מדרך
השכל באומרם שאתה לא תשא חטאי ואף לא אהיה בגן עדן שלך,, ובאמת שמכריע
הןבמצוה הן בעבירה א"ע ואת כל העולם. ולז"א תדע בל תדמה שאתה מאביד את עצמך לבד,
כי יכול להיות שתכריע את כל העולם. כמשל הזוהר (ג' קכב) מהאי שטייא דבעא לנקב ספינה
במקומו
טו ר"א הוי שקוד ללמוד תורה. וממילא תדע מה שתשיב לאפיקורוס, וממילא מהתורה תדע
לפני מי אתה עמל, ותדע כי נאמן הוא בע"מ שישלם לך, אף שדחיקא לך שעתא עתה
יז ר"ט פירש אופן השקידה של ר"א, ודימה כשהיום קצר והמלאכה מרובה והפועלים המסייעים
נרחש