בית
מסכת אבות פרק שני
ןפא

פער פיו על מרן מלכא דוד, וכן הר"י אברבנאל הוציא כברק חצי גבור שנונים ועם גחלי
רתמים המה כי בנפשו דבר, ומהקרא ומחז"ל ומהזוהר משם יתגלה צדקת הצדיק מעיקרו, נודע
מש"ס כתובות ט' וזהר ח"א ח', כי גט כריתות כתב כאו"א לאשתו, וכשיטת רש"י דעל תנאי היה, וימי
הבחינה עברו. ע' זהר הנ"ל האמנם כי לא נגע בה אוריה מעולם ע"ש, וישלח דוד מלאכים ויקחה
אין קיחה אלא בכסף דאל"כ ויקחה מיותר דהל"ל וישלח דוד מלאכים ותבוא אליו, אח"כ כשנודע
לו כי הרתה וישלח דוד אל יואב שלח אלי את אוריה החתי, לבעבור כי בחן לבו ונפשו בל ירצה
מה שאין רצון הקב"ה דימה ודאי כבר מת ושכן יבוא התשובה מיואב, וכשבא קיים ובכל נפשך
והבן, והפקיר א"ע לעוה"ב בל היות חילול השם ח"ו, כי ויתר הקב"ה על ע"ז ג"ע ש"ד ולא'
ויתר על חילול השם. וכבר זכה דוד בשנים ועלתה לו, באבשלום תיקן ע"ז ודוד בא עד הראש
ביקש כו', בל היות חילול השם, ובשאול רודף היה תיקן ש"ד, וכאן תיקן ג"ע ואמר לאוריהרד
לביתך, האף שבזה יפקע הגט למפרע, שבזה יפקע חילול השם ויהיה עליו חטא א"א, וה' רגלי
חסידיו שמר ולא בא ולא נפקע הגט, וכשאמר ואדוני יואב לא דן אותו בסנהדרין ג"כ מטעם
חילול השם מעדי הקדושין, אמנם גברא קטילא הוה כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת. ולזה
אמר (תהלים נא) לך לבדך חטאתי והבן, אתה ידעת רעותא דלבאי עד היכן מגיע בל היות חילול
השם, הפקרתי כל הקומה שלי למען קדושת שמך, רק חרב בני עמון היה בעוכרו ונפחת ב' מאות
חלל, וזהו לעשות ולא עשה, והוא פלאי, אבל קאי על הפקעת הגט, ולא עשה כי לא ירד לביתו.
וראה והך על קדקוד משטיניו איך שלמה מלך בן י"ב שנה ודואג וכל אויבי דוד לא פצו פה
פסול ממזרות, שאף אם נביא יאמר ע"פ הדין אין שומעין לו לעקור דבר מן התורה לדורות
עולם, ודאי מפורסם היה הגט פטורין ושלא בא אוריה לביתו, ובפרט כי קץ המלחמה עדיין
לא היה, עי' תו' ד"ה כל, ומה ששאלו לו הבא על א"א מיתתו במה, כפי דעתו של דוד במס"נ,
רד אל ביתך א"כ יפקע הגט, וכחיד רעותא דלביה, מה רצה לתקן בזה מה שכבר תיקנו אברהם
יצחק יעקב. ע' תקונים ד' קל"ט דפוס ירושלים, מה שפגם אדם הראשון כבחז"ל והוא תיקן
כלם כנ"ל במסירת נפש עתיק. וראה המסתעף מבת שבע כסא שלמה שמלך על עליונים ותחתונים,
וכל השירים קודש ושיר השירים קודש קדשים, ולהורות תשובה ליחיד הלא כתוב הדר האריז"ל
ליחיד בדור על שאמר צרפה כליותי ולבי, וכבחז"ל שלנסותו רצה, וכמו ח' פסוקים יחיד קוראם.
ודברי אברבנאל וכל החושבין ומהרהרין אחר מטתו של דוד בטלין ומבוטלין ושארי להו מארי כי
לא דברו נכונה בעבדו בדוד, והבן היטב
ד עשה רצונו כרצונך. ע"ד הקב"ה גוזר וצדיק מבטל צדיק גוזר והקב"ה מקיים. ואמר כדי
שיעשה רצונך כרצונו לא להיות קטיגורא דמרא, ומפרש בטל רצונך מפני רצונו, בכל
עשייתך ולא תרגיש את עצמך כלל, כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך, כל הנמצאים בעליונים
ובתחתונים יבטלו לרצונו, וע' זהר ח"ג קי"ז וז"ח סוף שה"ש
בסוף המשנה בדברי מרן ועל זה נקרא יוסף הצדיק וכו'. ובהסבר דברי חז"ל, רב ושמואל
חד אמר וכו' וחד אמר לעשות צרכיו נכנס אלא שנראה לו דמות דיוקנו של אביו, אדרבם
הגדיל שבחו יותר מן הראשון. ונודע דנסיון אצל גדול בהלקח מאתו כח אור התלהבות עשתנות
דביקותו. וזה אומרו שכל כך נפל מכח קדושתו העצמית רק זאת נשאר לו דמות דיוקנו של אביו,
כח התולדה המוטבע בו. וע"ד אלהינו ואלהי אבותינו, כפירוש הבעש"ט
תפרוש מן הצבור. כבזוהר, פנה אל תפלת הערער שלתפלת יחיד פונה לבודקו, ולז"א אל
תאמין בעצמך. ואל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו, וא"כ א"א לדונו כלל כי אין
הטבעיות שוות, והבן היטב
ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע. לגירסת הרמב"ם פי' להפליג דבר חכמה הן מנגלה
הן מנסתר. ולומר שא"א להשמע. ואמר התנא שסופו להשמע אחר היגיעה
לתאמר לכשאפנה. מעסקי אשנה מדותי לטוב. שמא לא תפנה מעסקיך. ונודע מאמר
הבעש"ט ובקשתם משם, משם דייקא
ו אין בוד ירא חטא. כשאינו עושה מקום פנוי בלבו להיות כלי לקבל, שמתוך למודו יראה
קסרונותיו וריקותו ממדות הצריכין ועי"ז נעשה כלי לקבל מדות הטוב. א"א לבוא ליר"ח
ולא כל המרבה בסחורה מחבים. בל יאמר שילמוד הרבה ושהמאור שבו יחזירהו למוטב.
והנה קראוהו חז"ל חמור נושא ספרים. כי אין לו שייכות עם התורה בלא זה: והצדיק
המפירסם ר' פייביש מובריז דייק לשון הש"ס, דקאמר שמתוך שלא לשמה ולא אמר שמשלא
לשמה. שצריך ללמוד שלא לשמה עכ"פ לראות חסרון מדותיו ולעשות א"ע תוך כלי לקבל, וש"י.
וע' פ"ד מ"ז אל תעשה עטרה להתגדל מה שכתבתי שם. והבן
