
בית
מסכת אבות פרק ראשון
רן
ו עשה לך רב. לכאו"א יראה יתרון עליו. זקן סיגל מצות יותר ממנו, צעיר לא נכשל כ"כ
בעבירות, וא"כ הוא רב ממנו. אמנם חבר שאינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו
מתוקן, קנה אותו בדמים מרובים וביגיעה להיות עמו בצוותא חדא

לכף זכות. קאי על הרישא. והבן
והוי דן את כל אדם
יב הערה בסוף דבריו בפירושו, אומר לרשע צדיק אתה יקבוהו עמים וגו' ולמוכיחים ינעם,
כמו כן פירש המגיד הגדול, כל ערום יעשה בדעת. הערום שפשט עצמותו מכל וכל
והכל בחכמה, כל יעשה, כאילו אמר הערום כל יעשה בדעת. וכסיל יפרוש, אף שעושה פרישות
מ"מ אולת היא. ולענין קושיתו שמעתי, שזו שפירש"י על ויעש כן אהרן להגיד שבחו של אהרן
שלא שינה, שכונתו שכל כך היה מלהיב ומאיר לבבות ישראל בהמנורה, עד שכשאמר פלוני
מתחרט, האף שמותר לשנות מפני השלום, אהרן לא שינה אלא בעת אומרו, באמת היה מתחרט
חבירו בביתו. ועי' זהר (ב' עח.) וזהר (ג' פוג) וכלל אמרו מה דאסר לן רחמנא שרי לן כוותיה,מה
שאסרתי כאן התרתי לך כאן. זהר (ג' רטו)
יד אם אין אני לי מי לי. כל זמן שאני מסור ביד היצר א"כ אין אני לי מי לי, אל מי אוכל
להתחבר, שגם על עצמי לא חסתי. וכשאני לעצמי שאלך בדרך טובה, אבל לעצמי דייקא
שאיני מוכיח רבים להטות לבבם לדרך הישר ולהוכיח דרכם על פניהם, מה אני, כי כתיב
ברצות ה' דרכי איש, כשדרכי איש רצות ה', גם אויביו ישלים אתו, שישתדל להשיב רבים
מעון, ואל יכבוש פניו אולי ישיגהו כלמות. ואם לא עכשיו אימתי, כי הזמן יקר הרבה ואין
לו תשלומין כנודע
טו עשה תורתך קבע. עיין ש"ס (ברכות דף כ) אל תעש תפלתך קבע, מאי קבע רי"א
דומה כמשאוי. דבתפלה לא שייך משא, כפי המצטרך בש"ע ס' צ"ח, עי' לשונו
הזהב. משא"כ התורה כל עיקר לימודה לשאת משאה
ממעט ועשה הרבה. ע"ד כל רוחו יוציא כסיל. וע"ד ששמעתי משם ק"ק מריזין. פירוש
מאמר חז"ל מלה בסלע משתוקא בתרין. שזאת המלה שוה סלע אם שתי פעמים כמוה
נשאר אצל האומר שלא אמרה רק שתק
והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות. נודע מתוס' (ב"ק לו) דסוג האדם כולל גם
עכו"ם. והזוהר טומנו ברמז, אדם גימט' מה, משא"כ האדם, כשרוצה לסבור פנים יפות
קבלו, משא"כ כשאינו רוצה אין לקבלו, לכך לא אמר כל האדם בפנים יפות. ויסכר פה דוברי שקר
שלא היה נאה מקיים שדחה להגר באמת הבנין
פרק שני
רבי אומר, שיבור לו האדם. הדקדוקים ע' מרן ומד"ש. האדם הנו הסוג הקטן עד שגם
עכו"ם בכללו כנ"ל ספ"א, ע"ז מדריכו שיהיה לתפארת הן לעצמו הן מאחרים, ולא דיבר
עמו לנוכח והוא כמסתיר פניו ממנו, ולא זו הדרך ישכון אור להשרידים, לא יבוש מפני המלעיגים,
ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה, והוא שלא לשמה. ומעתה חזר פניו ודיבר לנוכח ואמר,
והוי זהיר במצוה קלה. קלה קורא למצוה שאין בה חסרון כיס (ע"ז ב), כבחמורה, שפיזר ממון
עבורה ובה אדם מדקדק להיותה יפה, כמו כן יזהר במצוה שאין בה חסרון כיס.
דע מה למעלה ממך. ממך אתה יודע, כפי דבקותך והתרשלותך כן שופע ההשגחה מלמעלה עליך.
וע' מתק דברי הרמב"ם בפרקי הצלחה, האיש הדבוק תמיד בה' במחשבתו ע"ד באהבתו תשגה
תמיד עליו נאמר כי תעבור במים אתך אני ובמו אש לא תכוה, והן הן דברי הבעש"ט ה' צלך,
ומבשרי אחזה אלוה, והבן
"י ע"ד דין וחשבון ולא חשבון תחלה, אמרו הקודמים שאדם דן בעצמו תחילה, ואח"כ אומרים
לו בוא חשבון, וזה מפתן גדול לדון את כל אדם לכף זכות
עין רואה ואוזן שומעת. שאינם ברשותו של אדם. וזהו פירוש הכתוב עיר פרוצה אין חומה,
כלומר כי יש עיר שאין לה חומה, כי אין צריכה לה כי אין עמידתה במקום סכנה, אבל עיר
אשר היא פרוצה לשליטת זרים כשאין לה חומה, כן איש אשר אין מעצור לרוחו כי צריך חומה בתולדה,
להעינים ולאזנים האצבעות יתידות להם כאמז"ל
וכל מעשיך בספר נכתבים. מה נעמו דברי בעל העשרה מאמרות, בספיר אויר השמים נכתבו
כל התנועות הן טוב והפכו, ע"ש
ג הוו זהירין ברשות. פי' המד"ש ברשות לקדש עצמו במותר לו. והנו לשד השמן. ובגמר המשנה
פער