בית
מסכת אבות פרק ראשון
רןפפ
כמוהו, ולהוציא יקר מזולל במה שהוא אדם עדיף מהם, ולכך היה בהשיג יד לקחתה. ולז"א משה קיבל
תורה ולא אחר, ולא אמר התורה, שהיה משמע המצויה עתה בידינו, ולא כן הוא רק אף גם מה
שיתחדש עד עת קץ. ומסרה ליהושע. אבל לא קיבלה, פני משה כפני חמה פני יהושע כפני
לבנה. ויהושע לזקנים, כי לא היה מרחק מיהושע לזקנים ומזקנים לנביאים כמרחק משה
מיהושע, ולז"א ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה, להורות המרחק רב משפסקה הנבואה
בדברי מרן משנה א' וז"ל, אבל אומרו למען יורה בעצם וראשונה. פירוש לדבריו א"כ קשה
היכן אריכות ימים של זה (סוף חולין), ור' יעקב מעשה חזא ודרש ליום שכלו ארוך,
מפני שבכיבוד אב ואם ושלוח הקן נאמר בהם למען, ולזה תמה ר"י איכא סבי בבבל
לאנשי כנסת הגדולה. ע' מרן. ירמיה לא אמר הנורא, כי שם זה נובע מיעקב, כנודע ממרן
סוף משנה ב' ומהאריז"ל. ועיין זהר על פסוק זכור רחמיך ה' וחטדיך כי מעולם המה,
ויעקב קראו בית, ומשנחרב הבית ועכו"ם מרקדין בהיכלו פסק מלאומרו. אמנם הגבור אמר,
כי זה שבח יצחק שקראו שדה וציון שדה תחרש. אמנם דניאל שמסר א"ע על התפלה וניתן בגוב
אריות, והיה במדרגת אהל שכן באדם, ושכנתי בתוכם כתיב. לזה אמר הנורא, רק בעבור
שעכו"ם משעבדים בבניו דלג תואר הגבור שמיוחס ליצחק, דאמר כולהו עלי הא קרבית נפשי
קמך (שבת פטו) ולא הועיל. ואנשי כה"ג החזירו העטרה ליושנה, פי' למקורה. ע' פרדס מ"ש
בענין האותיות והשמות של לשון הקודש. והבן
הוו מתונים בדין. וא"כ יוכל להיות עינוי הדין. לזה אמר והעמידו תלמידים הרבה. ולא
אמר רבים, שיעמדו הרבה בביתו ועיניו על דרכיהם בהתנהגותם באכילה ושתיה וכדומה
ב שמעון הצדיק כו'. לא אמר גמילות חסד, שהיא בין לעניים בין לעשירים. ועוד דיותר
ממה שבעה"ב עושה עם העני העני עושה עם בעה"ב. והרב ר' חיד"א המתיק סוד,
דסמא"ל ולילית גימ' יראת, ותורה ג"כ גימט' הלז לבטלם. עבודה זו תפלה, עבדו את ה' ביראה,
וגמילות חסדים ג"כ גימ' הנ"ל, וש"י. וע' פ"ו מ"ש במשנה אוהב את הצדקות
אנטיגנוס. על מנת לקבל פרס. לא אמר שכר, כי העבד או הפועל שכירתו הנו תמור
עבודתו, והוי כמו חליפין, שהשוכר נצרך להעבודה כמו הנשכר להשכר,
וא"כ המה שני חצאין, בעבור זה נקרא דמי שכירותו פרס. ולזה הזהיר לנו זה האדון דאצל
הש"י אינו כן, שנודע שהוא אינו צריך לעבודתנו כלל שהוא שלם בתכלית השלימות, אדרבה
בעבודתנו אנו משלימין את עצמנו. ולזה לא אמר המשמשין להנש אלא את הרב, כי הוא
הנותן לך כח לעשות החיל הזה, דומה להאומר תקן ביתך המעותדת ליפול ואשלם לך חלף עבודתך
כפועל. ובהכי ניחא נמי גרסת מרן על מנת שלא לקבל פרס. ובזו יתפרש היטב ולך ה' חסד
כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, והבן
ויהי מורא שמים עליכם. ע"ד (איוב כב) וראה ראש כוכבים כי רמו. יראת הרוממות, כנודע
שיראת עונש ירא לעצמו הוא, הוא אמרם (סנהדרין מו.) בזמן שאדם מצטער שכינה מה אומרת
כו' קלני מזרועי, וקרא קרי בחיל (דברים ח) כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך. לא אמר
ייסר איש לבנו, ופירוש כאשר האיש המיסר לבנו בשוטין, הוא בעצמו מתייסר, כי לבו דוי עליו
בתרתי, על פשע אשר עשה, ועל כאב שבנו סובל. וזהו ייסר את. וזהו סוד (ויקרא כו) והכיתי
אתכם גם אני שבע על חטאתיכם. וזהו מורא שמים שגורם צער למעלה. ובזה יתפרש היטב מ"ש
הכתוב (בראשית יח) כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות
צדקה ומשפט למען הביא וגו', והוא פלאי, ושמרו גו' למען הביא הוא על מנת לקבל פרס.
ונראה כנ"ל, הש"י אומר כי ידעתיו כפירש"י אהבתיו, מהנך שני הטעמים, למען אשר יצוה גו',
העשיה בעצמה כי טוב, ולמען שאוכל להעניקהו מטובי, כי מדה טובה מרובה, התענוג כשאב
משפיע לבנו בעבור כשרון מפעליו. ובזה פירשתי ששכר מצוה מצוה, מה שהקב"ה משלם שכר
בעד מצוה, זו גופא מצוה, כי גם זה רצונו, והבן. ושכר עבירה, מה שמעניש בעד עבירה
היא גופא עבירה. כי הוא היפך רצונו. ובזה נבין מאמר חז"ל בכמה מקומות אקום ואקבל
אגרא. ח"ו לחשדם שעל מנת לקבל פרס עשו, רק רצו הנ"ר מהבורא בשמהנה לעושי רצונו.
ודוק
ביתך בית ועד לחכמים. לא אמר ביתך ועד. להזהיר שמושבו יהי בבית המדרש בית ועדם.
שהמקום גורם טהרת המחשבה מזיכוך האויר
ד יהי ביתך פתוח לרוחה כו'. ע"ד שעשה מר עוקבא עייפינהו (כתובות סזג). כי נודע
צלך כפירוש הבעש"ט. וז"פ גומל נפשו איש חסד ועוכר שארו אכזרי. וזהו פי' תיסרד
רעתך. וזהו כוונת דבריהם דין וחשבון. ולכאורה חשבון ודין הל"ל. אבל באמת הוא דן תחלה,
ואח"כ אומרים לו בוא חשבון. וזרו פינות יקרות לדון לכל אדם לכף זכות
ש