
בית
מסכת אבות פרק ראשון
רן
זהוא ס"ל בז' בסיון ניתנה ואיך אנו אומרים
בששה בסיון זמן מ"ת. ותירוצו דחה החק יעקב.
והוא ג"כ לא העלה מזור למה שאנו אומרים זמן
מ"ח, האם נאמר דחג השבועות אינו תלוי בנתינת
התורה א"כ למה תיקנו אכה"ג לומר בו זמן מ"ת
ואינו זמנו, וכן תירץ הגר"א, ובמחילה שגו ש"ס
ירושלמי (ר"ה פ"ד ה' ח') ז"ל בכל קרבטת כתיב
חטאת ובעצרת אין כתיב חטאת אמר להם הקב"ה
כיון שקבלתם עליכם עול תורה מעלה אני עליכם
כאילו לא חטאתם. ולהנ"ל יבוא על נכון שכל
התאחרות על יום ז' היה רק בשביל משה לגודל
השגתו שער הנ' ולא לגבי דידן, וע"כ יפה פסקינן
בעונות כר"י. וכן דעת ר' עקיבא (יומא דף ד').
וע' מס' ע"ז ד"ג ע"א בתוס' ד"ה יום, דר"י
נמי ס"ל הדרשה ביום הששי הכל תלוין ועומדים
עד יום ששי בסיון ודוק. ובזה נתחזקו דברי כראי
מוצק. ובזה תבין הנוסח זמן מ"ת ולא יום מ"ת,
כיום הזכרון ויום הכפורים ור"וו היידנהיים הרגיש
בזה ע"ש, והבן. ובזה נבין התמיה מאחרונים מה
שחז"ל קראו לחג השבועות עצרת, שהוא להלהיב
הלבבות ברב היכולת אשר חלק ה' ליראיו בהעצר
יום אשר כל ברואי מעלה ומטה שקקו בואו כי הוא
חיותם, ומשה רבינו עצרו למחרתו, אשריט מה טוב
חלקנו, ע"כ קראוהו עצרת, ודוק: ובזה יבא על
נכון דברי המדרש (שמות פמ"ג), כשאמר ה' למשה
מחטא העגל אמר משה כשאמרת לא יהיה לך לי
אמרת והבן. ולזה כתיב זכרו תורת משה עבדי.
ויומתק מקרא מלא אשר הראשונים נתקשו בפירושו
(במדבר טו כב) וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות
האלה אשר דבר ה' אל משה את כל אשר צוה ה'
אליכם ביד משה מן היום אשר צוה ה' והלאה
לדורותיכם, ע' פירש"י דקאי על עכו"ם, ולהנ"ל
אתי שפיר והבן, ויומתק תוכחת משה וחצרות ודי
זהב, שהקדים המאוחר ואיחר המוקדם. אמנם
בעגל הליץ משה לי אמרת וכשאמר קרח כלם
שמעו מסיני אנכי ולא יהיה לך נשאר סרחון העגל
בעוזו, ולזה נפל על פניו. ודוק
ב'
יבחטא של מי מריבה מונה אור החיים י' שיטות.
ואשר אני אחזה שדבר זה מס' תהלים למדנו,
ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם כי
המרו את רוחו ויבטא בשפתיו. והמפרשים לא
הרוו צמאוננו בפירושם. ונראה דזה ודאי כשמשה
יאמר שהסלע יוציא מים, לא יפלא בששכינה מדברת
מתוך גרונו א"כ דבריו דברי אלהים עושה פלא,
אמנם ויקציפו כו', שכעס עליהם משה, וזהו כי
המרו את רוחו כבזהר, שנעשה התחלפות לפי
גטדל מדרגתו, ויבטא בשפתיו דייקא, לא שכינה
מדברת מתוך גרונו, כי כל הכועם שכינה מסתלקת
נ, ולזה לא נתן הפלע מים, כי לדיבור כזה
לא חש, עדי הכה אותו כבחורב במטהו
עמוד עמדי, והקשו בתוס' א"כ מה דברו אהרו
ומרים כשכבר הסכים הקב"ה. ותירצו ע"ד בדרך
שאדם רוצה לילך מוליכין אותו ודברו למה עשה
הק"ו שיהיה לו הסכמה ע"ש. וצריך להבין א"כ
מה היה תשובת הש"י לאהרן ומרים לא כן משה
עבדי פה אל פה אדבר בו וגו' הכי הקטינו ערכו
אדרבה אמרו שהקב"ה מסכים לרצונו ואין כאן
תשובה על דבריהם. גם נפלאתי הא קיימ"ל אין
דנין ק"ו לעקור דבר מן התורה (עיין מס' ד"א
פ"א. סוכה ל"ז) ומשה עדיין לא קיים מצות פ"ו.
ונראה ע"פ שנדקדק לשון הקרא' פה אל פה
אדבר בו, לא אמר עמו מפני ששכינה מדברת מתוך
גרונו של משה וזהו בו, וא"כ גם הק"ו אינו
משלו רק שלי ומדוע לא יראתם וגו' ""י: שיבר את
הלוחות מה דרש כו', הוא ע"פ המבואר במקובלים
ומובא בס' עבודת ישראל שאם היה מ"ת בנ' לא
 כ"כ גבוהים ולא היו אותיות פורחות מהחטא.
א"כ בהוספת יום אחד היה שבירת הלותות
בהכרח: ובזה נבין מאמר (פסחים סח:) ר"י עבדי
פגלא תלתא ביומא דעצרתא אמר אי לאו האי
יימא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא. ותמהו
שהוא אמר בסוף סוטה לא תתני ענוה דאיכא אנא.
ונראה ע"פ הנודע דר"י שכח תלמודיה ואנו
מוזהרין על זקן ששכח תלמודו (ש"ס ברכות חז) ששברי
לוחות מונחים בארון. ולזה עביד עגלא תלתא ביומא
דעצרתא, הוא היום אשר נעצר אליו קבלת התורה
הוא יום ב' ולא אמר ביומי, והבן, ואמר א"ל האי
יומא דקגרים, שבהאי יומא היה קבלת התורה דוקא
א"כ לא היה שבירת הלוחות והייתי חשיב כחד מעמי
דארעא כמה יוסף איכא בשוקא, ולבעבור שנתעצר
יום קבלת התורה על יום זה וזהו גורם שברי
לוחות ידעו מזה להזהר בזקן ששכח תלמודו.
נמצא שהנך ג' שהוסיף משה תלוין זה בזה, בשביל
שזכה לשער הנ' מה שלא השיג אדם, הוסיף יום
אחד מדעתו דעת עליון והיה יכול לדרוש ק"ו כזה
כי שכינה מדברת מתוך גרונו, והיא סיבת שבירת
הלוחות: עוד נראה כנודע שפני משה כפני חמה
והוא קבל לא אחר, שהמלאכים אמרו תנה הודך
על השמים ורצו לקבל התורה והשיבם משה
למצרים ירדתם. וצריך להבין הכי רצו המלאכים
בפשטיות התורה הלא כל המצות אין שייכות
להם, אלא ע"כ רצו באורה הרוחני שעליה ביקש
דיד גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך כבזוהר, מה
דתחות לבושא דאורייתא, כי התורה נטבלת חכמה
עלאה כדמתרגם אונקלוס על עם נבל ולא ם,
וא"כ אין תשובת משה מספקת להם. אמנם נודע כי
משה הפך חומרו עד שנתעטר ברזא עלאה למהוי
תרי שמהן, ע' זהר חדש שה"ש בפסוק ואתנה לך
(דף פ"ז) ותראה נפלאות רוממותו. והשיג בתורה
מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש בה עד הקץ, נאם
להקראות התורה על שמו, זכרו תורת משה עבדי,
וא"כ הלא נשא יתרון בו בהשגת הרוחניות כמוהם
כמוהו