מסכת אבות פרק ששי
פ
ברוך הוא בעולמו ואלו הן, תורה קנין אחר שמים וארץ קנין אשר אברהם
קנין אחד, ושראל קנין אחד, בית המקדש קנין אחד: תורה מנין דכתיב
(טשי ח) ע קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז: שמים נארץ מנין דכתיב
(ישעי' כו) כה אמר ע השמים כסאי והארץ הרום בגלי אי זה בית אשר תבנו
י ואי ה מקום מנוחתי. (רואומר (החלים קד) מה רבו מעשיף וי כלם בכמה
מלאה הארץ קנינך): אברהם מנין דכתיב (בראשית יד) ויברכהו יאמר
נריך אברם לאל עליון קונה שמים ארץ: ושראל מנין דכתיב (כטות כו) עד
בר עמך מ ער יעבר עם זו קנית: ואומר (ההלים נו) לקדושים אשר כארץ
ואדירי כל חפצי כם: בית המקבש מנין דכתיב (שמות טו) מכון לשכתך
ל ע מקדש אדני כוננו ידיך. ואומר (תחלים עח) ניכיאם אל נבול קדשו
הרב מרן לא גריס ליהר
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
בצדיקים, זכר ה' דברים אחרים קנו נצחיות לעד יותר מזולתם, יען היותם קנין
צדיקו של עולם. וכתב אחד מן המפרשים ז"ל וצ"ע בפסוקים שהביא על משנה זו
לראיה, שפסוק השמים כסאי אין מזכיר שום קנין בו, והראוי שיביא קונה שמים
וארץ, כי לאברהם אין בו ראיה, שלא הזכיר הקנין אלא על שמים וארץ. ויש מפרשים
שלשון קונה חוזר על הכל, ואם כן פסוק השמים כסאי למה הובא, ויש ספרים
גורסין שמים וארץ, מנין דכתיב השמים כסאי וכתיב מה רבו מעשיך ה' וכו'. ואינו
נכון שאם כן כל הדברים נקראו מעשיך, אבל התנא לא דבר כי אם על הדברים
שנקראו קנין בפרט, וכן קשיא לי לאחר שהביא ראיה לישראל מעם זו קנית מאי
ואומר לקדושים אשר בארץ המה, ומזה אין ראיה כלל, ובראשון ראיה גמורה. וכן
קשיא לי למה הביא ראיה לבהמ"ק מפסוק מקדש ה' ואין בו שום ראיה לקנין, ואחר
כך אמר הראיה גמורה הר זה קנתה ימינו, וצריך עיון. אלו דבריו: והנראה לי
לתרץ הספקות כלם. לשון קנין מורה על מי שחשק דבר מה וקנה אותו כאשר עם
לבבו ושמח בו, וקנין השי"ת כשיצא לפעל מה שעלה במחשבתו. ותכלית התורה כדי
שיבאו ישראל ויקיימוה ותשכון השכינה בארץ, ומצד זה נקראו שמים וארץ קנין, והנה
הם הכנה לשומרי התורה, ואברהם השומר הראשון וממנו נשתלשלה כל האומה אשר
קיימה התורה. ראיית שמים וארץ, כי הקב"ה ייחס השמים למושבו והארץ להדום רגליו,
וכביכול שהוא נהנה ומתפאר בהם, ואיזה קנין יותר מפורש מזה. ואברהם אבינו
ע"ה קנה שמים וארץ ביום שמרו את התורה. כי אלמלא הוא לא היה להקב"ה חלק
בעולמו, ולזה יהיה קונה שמים וארץ חוזר לאברהם, והקונה שמים וארץ שנקראו קנין
כ"ש שהוא עצמו ראוי להקרא קנין. ואצל קנין ישראל דקדק דבר נאה, כי אע"פ שישראל
נקראו קנין אין דין כלם שוה, שהקנין האמתי הם החסידים, וזה שאמר לקדושים
אשר בארץ המה, הגבורים אשר מעולם אנשי השם כל חפצי בם, אבל מי שאינם
במדרגתם קצת החפץ בהם אבל לא כלו. ובראיית המקדש הורה כי ישראל עיקר
והמקדש טפל. כי הקב"ה החתן, וישראל הכלה, והמקדש החופה. ולז"א בעשיית
המקדש (שמות טו) כוננו ידיך, כי היא הכנה לא תכלית, וכשהביאם שם הזכיר קנין
הר זה קנתה ימינו, ואמר הכתוב (שם כה) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, כי הם
בעצמם מעון לשכינה, ולזה לא אמר בתוכו, וכן אמר הנביא (ירמיה ז) אל תבטחו אל דברי
השקר לאמר היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה. ושמעתי מגדול הדור שישראל היו חושבים
כי כיון שבהמ"ק של מטה מכוון כנגד של מעלה לא יחרב לעולם ואפי' יהיו חוטאים
הרבה