
מסכת אבות פרק ששי
מו.אהוב, אוהכ את המקום אוהב את הבריות, אוהב את הדקות,
אוב את בתוכחות, אוהב את המישרים"ואינו רודף אחר הכבוד, ולא מנים
לבו בפלמודו ואינו שמה נהוראה נטשא בעול עם חברו, ומכריעו לכף
זכות ומעמידו על האמת, ומעמידו על השלום, ומתישב לבו בתלמודו,
ואלכענין ומשיב כהלכה, שמע וכוסיף. הלומד על מנת ללמד, והלומדל
תלעשות, המקכים את רבו. והמכון את שמועתו והאומר דבר בשם
אומרוהא למדת כל האומר דכר בשם אומרו מביא נאלה לעולםאמר
הג המנת פים וטתרחק סן הנבור מהרב ודרפיד ר' יוסף יעב"ן ו"ל
ותאמר
ואינו מחזיק טובה לעצמו. כי זו תהיה סבה להתפייס במה שלמד. וזו היתה כוונת
משה רבינו ע"ה בהוכיחו לישראל (דברים ח) אל תאמר בלבבך בהדוף ה' וגו' וזכרת
כי הוא הנותן וגו'
אהוב אוהב את המקום אוהב את הבריות. אלו הג' דברים תלוים זה בזה, כי מי
שאוהב את המקום אוהב את בריותיו. והוא אהוב למטה ונחמד למעלה, ובמאמר
ר' מאיר פירשתיו
אוהב את הצדקות אוהב את התוכחות אוהב את המישרים א. רצה באומרו צדקות
תוכחות מישרים לשון רבים, שירצה שיעשה הוא צדקה ויעשו אחרים, וכן
בתוכחות שיהא הוא נוכח ומוכיח, אמרו ז"ל בבבא מציעא אין לי אלא רב לתלמיד
תלמיד לרב מנין ת"ל הוכיח תוכיח מ"מ. וכן במישרים שילך הוא ויוליך אחרים. וכל
אלו אותות מי שנצנצה בו רוח השלמות האמתי והוא העושה לשמה. ודע כי לא נזכר
בכל אלו המעלות העוסק בתורה לשמה, כי כלם אינם אלא פרטי העוסק בתורה לשמה,
וכמו שעוד נפרש בס"ד
ומתרחק מן הכבוד ואינו רודף אחר הכבוד. יש להשגיח בזה אם הוא מתרחק
מהכבוד אע"פ שיכבדוהו אין צריך לומר שלא ירדוף אחריו, וא"כ נראה
מיותר. והנ"ל לפי שיש אנשים ירדפו סבות הכבוד וכאשר ימשך הכבוד יתרחקו ממנו
והם מראים ענותנותם בזה, ואלה הם מי ששרש הגאוה בלבותם והם משתדלים לקצץ
ענפיה, ולכן אמר המתרחק כי הוא בורח מן הכבוד בהחלט בסתר ובגלוי
ואינו גם לבו בתלמודו ואינו שמח בהוראה. כבר פירשתים במשנת הגס לבו בהוראה,
ובמשנת החושך עצמו מן הדין
ושא בעול עם חבירו ומכריעו לכף זכות ומעמידו על האמת ומעמידו על השלום.
ראה איך הוא מתקרב אל העוסק בתורה לשמה, כי אותותיו ג' אלה קרובות
מאד, מורות כי כוונתו בלימודו לשם שמים לא להשתרר ולא להתגדר, ולכן יקרב
חבירו בעניו וסובל עמו, לא כאותם השמחים לשפלות חביריהם כדי שתוכר מעלתם.
ומכריעו לכף זכות. כי רוצה בטובתו של חברו כשלו, ומכסה מומיו ומגלה שבחיו ומטריח
עצמו כדי להגיעו לסוף האמת כמוהו. סוף דבר לא ימצאו אלה המדות כי אם במי
שהוא קרוב מאד אל נקודת השלמות
שואל כענין ומשיב כהלכה שומע ומוסיף הלומד ע"מ ללמד והלומד ע"מ לעשות
המחכים את רבו והמכוין את שמועתו והאומר דבר בשם אומרו הא למדת כו'.
כבר כתבתי בהקדמה מה שנ"ל באלו האחרונות, ואמנם באומרו הא למדת צ"ע, כי דברי
המפרשים אינם נוחין בעיני כלל, שפירשו כיון שמצינו שהאומר דבר בשם אומרו מביא
גאולה שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי, מכלל הן אתה שומע לאו שהעושה
ההפך גורם שתסתלק שכינה מישראל. וזה אינו נכון מתרי טעמי, א' שהיה ראוי שיאמר
תחלם
פ