מסכת אבות פרק ששי

שמוש דהמים קדקדוק הכרים, בפלפול הפלמירים, בישיבה במקראש
עו שנה קמעוט סתורה קמעוט שיףה, במעוט קחוק במעוט דרך אר
במעוט תענוג, בארך אפיס, קלב טוב, נאמונת הכמים, בקבלת ביסורין
המכיר את מקזמו, והשמם בחלקו, והעושה סיג לדבריו ואינו מחזיקטוה
במקרא ובמשנה. הה אחו לפספר, שמיו שיהיה בק בניהם למו
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
מעורב עם השמחה. והיא כוונת שלמה המלך ע"ה בפסוק אם תבקשנה ככסף. ואולם
אומרו בחברים דקדוק ובתלמידים פלפול, כי החכמים לזכות שכלם לא יצטרכו לפלפול
רב, כי ירגישו מיד בדברים מועטים, אבל הם מדקדקים קצת דקדוקים עצמיים, מה
שאין כן בתלמידים כי הם בחדודם רואים דברים שונים בהלכה ואין ברירתם כל כך
חזקה לתלמידים, ולכן (לא) יצטרכו לפלפל כדי לברר הצודק מהבלתי צודק
בישיבה במקרא במשנה. כל הנזכרות עד הנה צריכות אפי' להלכה אחת, ואלה הם סבות
רבוי הידיעה, וע"כ מנה הסבות העצמיות לידיעת התורה
במיעוט שינה במיעוט סחורה במיעוט שיחה במיעוט שחוק במיעוט ד"א. כבר כתבתי
כי חלופיהם מטרידי העיון. ופי' דרך ארץ תשמיש כענין שדרשו ז"ל (דברים כו)
וירא את עניינו זו פרישות דרך ארץ, שלא יהיה מצוי כתרנגול אצל אשתו ודי לו עונת
ת"ח מע"ש לע"ש. כך פירש ר' ישראל ז"ל וסיועו בפירוש זה לפי שכבר אמר במיעוט
סחורה, ועוד יגיד עליו רעו במיעוט שחוק, ואמר התנא שחוק וקלות ראש מרגילין
לערוה, וכבר כתבתי במשנת ובוטל מד"ת מה שיש בו די ותראהו משם
במיעוט תענוג. כבר כתבתי במשנת כך היא דרכה של תורה מה שיספיק
בארך אפים ובלב טוב עד העושה סיג לדבריו. גם חלופיהם של אלה מטרידי העיון
אלא שהן ממין אחר, כי הראשונות תמידות ואלה יקרו לפעמים, ונזקן מרובה יותר
מהראשונות, כי הן מורות הפסד אמונתו, וזה כמו שפירשתי במשנת מאד מאד הוי
שפל רוח בס"ד. כי העוסק בתורה לשמה הוא דבוק באלהיו מה יעשו לו בני אדם
בגדופיהם, גם הוא טוב לב תמיד, ומי שהוא להפך כועס על הבריות יען לא יכבדוהו,
ולבו מר בקרבו תמיד כי לא יספיקו לו טובות העולם לרוב תאותו, וסבת כל זה כי
עושה התורה כלי לגופו להנאתו ולתועלתו. ותשלום זו ההוכחה תראהו משם
באמונת חכמים. שיאמין לדברי הקבלה ואל ימהר בדעתו לתפוס עליהם, אלא יתלה
החסרון בשכלו ויחשוד דעתו לא דעת חכמים ודבריהם הנאמרים באמת. וזה
טעם אומרו,
בקכלת היסורין. כי לא יבעט בהם ויתלה אותה בעונותיו או בקצורו מהחובות
אשר לבורא עליו, כאמרם (ברכות ה:) יפשפש במעשיו פשפש ולא מצא יתלה
בבטול תורה. ובמשנת המקיים את התורה מעוני כתבתי ושם יעויין
המכיר את מקומו. פירשו בו משפחתו ויחסו ואל יתגאה בתורה ע"כ. ואם הוא
ממשפחת גדולים מה יכיר. והנ"ל כי רמז בכאן ענין גדול, והוא מ"ש (איוב ג)
פעמים שלש עם גבר, ובפסוק (שמות יט) פוקד עון אבות על בנים, בפירוש עשרת
הדברות תמצא קצת הסוד ברמז, והיא עצה טובה מאד לקבלת הייסורין, כמו שרמז
הרמב"ן ז"ל בפירוש אותו המענה, והמשכיל יבין: והשמח בחלקו, כי שלחנו גדול משלחן
שרים ולמה ייגע להעשיר
והעושה סייג לדבריו עד שואל כענין. כשיהיה שלם ויזכה את הרבים. ופירוש סייג
לדבריו שישמור שלא יארע לו כמו שאירע לאנטיגנוס עם תלמידיו, ולכן יבאר
דבריו, וכמ"ש חכמים הזהרו בדבריכם
ואינו