
מסכת אבות פרק ששי
תוה נקנית בארבעים ושמונה דברים. ואלו הן. בפלמור, בשמיעת אן
בריכת שפתים, בכינת הלבי, קאינה, בידאה כשננה נשמהה, טרה
הרב אמפת נדפ, בכוונת חלב, בשכלות חלב, ושמהה אחו לפמן. בשמושי
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
ה' אקרא, כי יפחד פן יחטא בעיונו עד שמרוב פחדו יתפלל לאלהיו שיצילהו מפח יקוש
בדרך עיונו, והוא אומרו (משלי ב) לתבונה תתן קולך, כי כל ישעך וחפצך תשים ב
כאילו אין לך בעולמך קנין אחר זולתה. אם תבקשנה ככסף שיטרח אחריה הרבה
כאנשים המשימים עצמם בסכנה גדולה אחר בקשת הממון, וכמטמונים תחפשנה, שיהים
טרחו אחריה בשמחה גדולה כדי שיקל אצלו העמל והיגיעה, כאדם שאמרו לו שבמקום
פלוני מטמון רב, וילך אחריו באישון לילה חשך ואפלה ויחפשנו בכל כחו, ויהיה טרחו
כמנוחה בעיניו לאהבת המטמון ההוא, ואמר אח"כ (שם) אז תבין יראת ה', והוא
המבוקש מהחכמה, ויראת ה' היא פרי מצות ל"ת, ודעת אלהים תמצא, פרי מ"ע.
וכבר פירשתיו במשנת אם אין דעת אין בינה בס"ד: וקרובני לומר כי באלה הה'
מעלות היה משבח ריב"ז את תלמידיו, ר' אליעזר בא' והוא בור סוד, ור' יהושע בן
חנניה בב' אשרי יולדתו, כי היה מזגו שוה מאד ולזה יבין הדברים ביושר, ור' יסי
הכהן חסיד מתבודד עם אלהיו נכנס לפנים מהשורה, ור' שמעון ירא חטא ויטרח אחר
הדברים כדי שלא יטעה, וכמ"ש ר"י ז"ל, והיא המעלה הד', ור' אלעזר בן ערך מעין
המתגבר היא הה', כי אין הנבואה שורה אלא מתוך שמחה. וכתב ר"י ז"ל כי כל אחד
מהם היה שלם בכלם, זולתי שתחלת כל אחד היה מאותה אשר ספר עליו והיא אשר
היתה נראית בו יותר, כי מאחת מהמעלות יוכל האדם להשיג כלן, והוא אומרו איזו
היא דרך טובה שידבק בה האדם, שאל להם מהיכן התחלת המעלות, כי כלן כלולות
זו בזו ומי שעולה בידו אחת מאלה על השלמות זכה בכלן, וכן בדמות העגולה הכדורית
שאין לה התחלה כי אם במחשבה. ואחר זו ההקדמה יתבארו לך דרכי החכם המונה
אלה המעלות כי דבריו קרובים לדברי שלמה המלך ע"ה
בתלמוד שילמד מרב. כאמרם מפי סופרים ולא מפי ספרים, מצורף שבספרים
ימצאו טעיות הרבה והרב מתקנם לתלמידים, והרבה פעמים יסכל החכם
כוונת הספר ואין כן במאמר הרב
בשמיעת האון. הוא מ"ש שלמה המלך ע"ה (שם) להקשיב לחכמה אזנך. ודברי שלמה
ע"ה דרך כלל, ודברי זה החכם דרך פרט, כי בכלל להקשיב וכו' אומרו בתלמוד
בעריכת שפתים. אמרו ז"ל (פשלי ד) חיים הם למוצאיהם אל תקרי למוצאיהם אלא
למוציאיהם בפה. למוצאיהם מציאה נאמר בלשוננו על מי שבא לו דבר בלא
עמל, ואיך יצדק זה בתורה היה ראוי לומר ללומדיהם או לעמלים בהם, והורו כי המוציא
אותם בפה מצא אותם שאלמלא כן יאבדו ממנו, א"כ ההוצאה בפה בערך היגיעה עד
הידיעה דבר קל הוא. נמצא הפסוק כפשוטו מוצא ממש. ברוריה אשכחתיה לההוא
תלמידא דהוה גריס בלחישא וא"ל והכתיב (שמואל ב כג) ערוכה בכל ושמורה אם ערוכה
ברמ"ח אברים שמורה ואם לאו אינה שמורה
בכוונת הלב בשכלות הלב. וכן מה שקדם באומרו בעריכת שפתים. כוונת שלמה המלך
ע"ה באומרו (משלי ב) תטה לבך לתבונה. ופירוש בשכלות הלב שיתכוין להקשות
ולחזור ולהשתדל לתרץ כדי שיעמיד קושייתו על בוריה ומשים הטעמים ורואה ושוקל
בלבו, דכתיב (איוב כה) אז ראה ויספרה, וכתיב (ישעים לג) איה סופר איה שוקל
במביראה בענוה. הוא מה שפירשתי במאמר שהע"ה (משלי ב) כי אם לבינה תקרא
בשמחה [בטהרה] בשמוש חכמים בדקדוק חברים בפלפול התלמידים. כלם הטורת
מעורב
גם בכוזרי ח"ב סי' ע"ב נמצא כזה, ואמרו מפי סופרים ולא מפי ספרים, ומקור הדברים נעלם מאתנו: