מסכת אבות פרק ששי
עד ד
מאכתך ששלם לך שכר פעלפך: ו נדולה תורה יותר מן הכהנה ימן
המכות שהמלכות נקנית) בשלשים מעלות והכהנה נקנית) בעשריםאה,
הרבכמפרש לא גריס לבו והתורה
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
אם הרשיתיך לבקש גדולה לכבוד תורתך ולא לעצמך, אל תחמוד יותר ממה שלמדת.
אח"כ אמר עשה את שלך ותעסוק בתורה כאשר צויתיך ואל תתאוה לשלחנם של שרים
ששלחנך גדול משלחנם
ו גדולה תורח יותר מן הכהונה ומן המלכות כו'. יש מי שדקדק אומרו בתורה נקנית.
ופירש כי זה למעלת התורה שהיא קנין אמתי מה שאין כן המלכות והכהונה,
וכמו שאכתוב בס"ד בפסוק טוב לי תורת פיך וגו', וי"א לפי שהמלכות והכהונה נחלה
והתורה צריך לקנותה
שהמלכות בשלשים. שנה הסדר להורות כי כפלים לתושיה מהכהונה, כי היא תשרת
למטה ולמעלה בישיבה עליונה, וכאומרו (ב"מ פ"ו.) מאן נוכח, והיתה התשובה להם,
רבה בר נחמני יוכיח. ומעלות הכהונה והמלכות לא אחוש למנותם כי לא חשש בעל המאמר
להם, כי כל ישעו וחפצו לספר מעלות התורה. וקודם שאמנה מעלות התורה אכתוב סדורם,
כי לא נאוה לאחד מהדיוטות שיהיו דבריו בלי סדר כ"ש למי שלבו כפתחו של אולם. הי"ד
מעלות הראשונות הם בלמוד התורה בעצם עד במשנה, וה' ממעוט שינה עד במעוט
דרך ארץ הם הסרת מטרידי הלמוד. ויש ז' אחרות בינו לבין אלהיו, ר"ל שהם תלויות
בטוב בטחונו בהש"י, וחלופיהן עוקרי הלימוד לגמרי, לא מטרידים לבד. אלה הכ"ו
מעלות כלם סבת שלימות הלימוד, ומהעושה סייג לדבריו שהיא מעלה כ"ז עד ואינו
שמח בהוראה שהיא מעלה ל"ו הם בהתנהגו עם הבריות, ר"ל בשילמדם מה שלמד
וידריכם דרך ישרה. ומל"ז עד מ"ב הם התנהגו עם חביריו חכמים כמוהו. אמנם הו'
הנשארות הם צריכות עיון, כי לכאורה נראה שהם מדות הבא ללמוד לא האיש השלם,
והיה ראוי שיסדרם בתחלה אצל שמיעת האוזן וכוונת הלב. ונ"ל בזה אחד משני דברים.
הא' כי בא להורות שלא יחשוב מי שנתעטר באלו המעלות שכבר השיג מעלת התורה
והחכמה, כי יש לו לדעת כי אין להם סוף, אדרבה עתה יכיר חסרונו שלא היה מכיר
עד עתה, וכאילו זה הוא תחלת למודו, וכמ"ש אדון הנביאים (דברים ג) ה' אתה
החלות וגו'. והב' כי אלו הו' סימן שנתפעל מן החכמה והוא לומד לשמה, שהוא סוף
המעלות כלן, כי לא יגיע אחד מני אלף מן הלומדים לזו המעלה אם לא קדמו לו
המעלות הנזכרות. ועמוד על מה שפירשתי בס"ד במאמר ר' מאיר כל העוסק וכו'. ועתה
אפרש ענין המעלות
דע כי הסבות העצמיות בהשגת התורה הם חמש. הא' שיהיה בור סוד שלא יאבד
טפה. הב' שיהיה נבון מבין דבר מתוך דבר, כי א"א לו לשמוע כל הפרטים
המתחדשים מרבו, ולזה יצטרך להיות לו לב להבין מעצמו הדברים הנולדים בבל דבר
ודבר. הג' שיירא לנפשו פן יחטא בהבינו דבר מתוך דבר כי מחומר קורצנו, וא"א לנו
מבלי שגיאה, ונכון היה שיתפלל לאלהיו היודע כל נסתר מוליך עורים בדרך לא ידעו,
ועכ"פ ילבש לבוש פחד ואימה. הד' שיטרח בכל כחו אחר התורה ואל יסמוך על
תפלתו. הה' שישמח לקראת התורה כמוצא שלל רב. ואלה הה' מעלות באופן עצמו
אשר סדרתים כתבם ר"י ז"ל, ואמר שלהם כיון שלמה ע"ה באומרו (משלי ב) להקשיב לחכמה
אזנך וגו' כי אם לבינה תקרא וגו' אם תבקשנה ככסף וגו' אז תבין יראת ה'. באומרו
להקשיב הזהיר על הא' שישמע דברי רבו בלי תוספת ומגרעת, חטה לבך הב', שאחר
ששמע מרבו יסתכל הוא בעין שכלו מה ששמע וישער בעצמו כאילו אין לו מלמד. כי
אם לבינה תקרא, לשון תפלה, כמו (יונה ב) קראתי מצרה לי, (תהלים ג) קולי אל
