מסכת אבות פרק ששי
כן אץריף וטוב לך אשריך כעולם בזה וטוב לף לעולם הכאא ה אל תבקש
דה לצמף, ואל פחמור כבוד יותר סלמידך עשה ואל הקאוה לשלחנם
של שרים, ששלחנך גדול משלחנם (כתרך גדול מכתרם. ונאמן הוא בל
מלאכתך
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
אשריך בעולם הזה. אושר העולם הזה הוא דרך טבע וע"ד שכר מהאל ית', כי זה
הצדיק אשר הרגיל טבעו להיות שבע במעט, לא יתאוה היתרונות וישמח בחלקו
אם מעט ואם הרבה, אבל מי שהוא משולח אל התאוות בבוא שנת בצורת ראוי לו
ללבוש שק ואפר, וכמ"ש (יואל א) הקיצו שכורים ובכו, אבל הנזירים לא ידאגו בלקות
הכרמים, וע"ז אמר שלמה ע"ה (משלי יג) צדיק אוכל לשובע נפשו, מצורף כי יהיה
מציאתו תלוי בדבר מועט מזה המציאות, ומבואר בעצמו כי שלמות המלאכים על בני
אדם יען אשר לא יצטרכו למה שיצטרך האדם למציאותו, ואף הם חסרים בבחינת
בוראם ית' שמו, כי הם תלוים בו והוא ית' אינו תלוי בזולתו, ואיזו מעלה יוכל להשיג
האדם בעולמו כי אם להפשיט עצמו מאלו התענוגים, ומרע"ה ואליהו יוכיחו, ובסוף
לימודו, כשיהיה השלמות מוטבע בגופו ישמח גם בתענוגים, דרך שכר מהאל ית' כמ"ש
(תהלים לז) ולא ראיתי צדיק נעזב וגו'
אשריך בעולם הזה. ק"ל ואיך יהיה מאושר בעולם הזה והוא אוכל פת וגו' וחי חיי
צער. וכן י"ל אצל ששלחנך גדול משלחנם. וא"ת זה בעולם הבא, אינו, שלא
אמר שנאמן אלא ונאמן, וזה קשה שראוי לומר שנאמן, וי"ל כי בא להורות כי כל מה
שכתוב בתורה מהיעודים הגופניים אינם עיקר שכר התורה והמצות, רק הכל הכנה לבד
שנאמר (שמות טו) כל המחלה וגו', וימות המשיח הם הכנה אל לומדי התורה, ועליהם
אמר אשריך בעולם הזה, ואמר ששלחנך כנגד המתאוה, וכתרך כנגד החיוני, ונאמן כנגד
השכלית, הה"ד (דברים ח) תחיון ורביתם ובאתם, וטעם גדול בשלחן וכתר, כי הם בהכרח
ואתם ברצון, והיו וגו' אפים ארץ ישתחוו לך. ופירש אח"כ מציאות זה, ונאמן וכו'
לתבקש גדולה לעצמך. ם יש לדקדק לשון לעצמך שנראה מיותר, והנ"ל שירמוז כי
החכם לא יהנה מן הכבוד אשר יעשו לו אבל ישפל בעיניו, אבל ראוי עכ"פ לקבל
הכבוד בעבור כבוד התורה עצמה, כי בראות האנשים את יקר תפארת החכמים ישתדלו
להיות מהם ומתוך שלא לשמה יבאו לשמה, וזה דקדוק דברו, אל תבקש גדולה לעצמך,
כי אם לעצם כבוד התורה התמימה אשר היא שמותיו של הקב"ה, וכן אמר דהע"ה
(תהלים כז) לך אמר לבי בקשו פני וגו', יאמר בעבורך ולעצמך אמר לבי לישראל בקשו
פני, את פניך ה' אבקש, כי בבקשם את פני אבקש אני את פניך ויקחו האנשים ק"ו
בעצמם אם לדוד כך למי שהוא מכבד עאכ"ו. נמצא הכבוד אשר אני מבקש שהוא לך
ולבעבורך. כך שמעתי מאחד מחכמי הדור מסכים עם זה המאמר בעניינו ובלשונו, אל
תבקש כאומרו בקשו פני
תחמוד כבוד יותר מלמודך כו'. שפירש המפרש ז"ל וזו היא ששנינו כל שמעשיו מרובים
מחכמתו, כדברי ר"י ז"ל שהקשה ואיך יהיו מעשיו מרובין מחכמתו, ואם אינו יודע
התורה והמצות מאין יהיה לו דעת לעשות המעשים האלו על מה יעשם. ותירץ
שהמשנה נותנת עצה לבא ללמוד שיקבל לעצמו לעשות כל מה שילמוד, ומיד שיקבל
עליו כל המצות מעלין עליו כאילו קיים כל המצות ע"כ. וכאן לא שייך לומר הכי שהרי
אמר עשה בפעל, ועוד אין בכל הפרק הזה אזהרה למעשה זולתי הכל בלימוד. ועוד
לדבריהם שהם קוראים ואל תחמוד כבוד מאמר לעצמו, נראה כפל ומיותר שהרי אמר
למעלה אל תבקש גדולה לעצמך. לכן נ"ל לקשר ואל תחמוד כבוד יותר מלמודך, יאמר
אם