מסכת אבות פרק ששי ענ א
קמזבו: ד כך היא ברנה של ודה פת במלח חאכל, ומים בשוה
העל הארץ הישן והיי צטר הזה וכתורה אקה עטל, אם אה
כן
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
עולה על כלן, יען כי היא דורשת בשכלים הנבדלים, וזו התורה אשר שם משה חוקרת
ודורשת בבורא העולם אלהי האלהים ואדוני האדונים, א"כ היא עולה על כל החכמות,
ואל אנשיה ראוי שינתן הכבוד. וזהו ומגדלתו ומרוממתו כמו שכתבתי שם. ואם החכמים
ידיהם בכל אחזו בזה ומזה לא הניחו ידיהם ולא זזה אמחתם מהם כל עיקר, ואדרבה
קיימים הם יותר באמונתם, ע"ד (קהלת ב) וראיתי אני שיש יתרון לחכמה וגו', כ"ש
דחייבין לכבדם דאית בהו תרוייהו, אבל ראיתי בני העליה הזאת וחדלו מספור פי
אין מספר
דכך היא דרכח של תורח. אמר למעלה וממדבר מתנה, חזר ללמד דרך למודה, ואיך
יעשה עצמו כמדבר. ועוד יתן טעם למשנה העליונה ואין כבוד וכו', כי ד"ת לא
יזכו אליהם כי אם בטורח גדול. ופירשו המפרשים ז"ל כי עם מי שהשעה דחוקה לו
ידבר, כי לו ימתין מללמוד עד שירויח לפרנסתו אולי יכלה זמנו בהרוחת פרנסתו וילך
בלא חמדה לעולם שכלו טוב לעולם שכלו ארוך, לכן ראוי לו לצמצם עצמו בדוחק גדול
ויאחוז העיקר ויניח הטפל, אבל מי שאפשר לו יהנה כמשפט וטוב לו. והנכון כי
עם הכל ידבר, כי האדם בטבעו נוטה אל המורגשות ונמשך אחריהם, ולא כן
אחרי התורה כי הכל בורחין ממנה עד שיכנס חשקה בלבבם, ולכן הזהיר לבא ללמוד
שצריך לגרש ממנו כל התענוגים והתאוות אשר נשתתפנו בהם עם הב"ח, וירחיק
עד הקצה האחרון, כדי שתמצא התורה הבית פתוח לרוחה בלי יכעיסוה צרותיה באמרם
אליה האחד בא לגור וישפוט שפוט, וכשתתחזק הנפש המשכלת בבית כמו הבהמית
אז ינוח לשתיהן ולא תצר זו את זו, וישוב אל הדרך האמצעי אשר אמר המפרש שיקח
תחלה. הגע עצמך שאתה רוצה ליקח אשה על אשתך האהובה לך כמה שנים, היתכן
שישבו אתך בביתך שתיהן מיד, אבל אם תרצה שיתפשרו ביניהן גרש את הראשונה
עד שתתחזק השניה כמוה. ומזה הטעם הביא השי"ת את ישראל במצרים כדי שייטב
בעיניהם לקבל התורה, אמרו רז"ל (ברכות ה.) שלש מתנות טובות נתן הקדוש ב"ה
לישראל וכלן ע"י ייסורין, תורה דכתיב (תהלים צד) אשרי הגבר אשר תיסרנו יה.
ומפורש אומר במדבר סיני רבה, במדבר סיני משל לנשיא שנכנס למדינה ראוהו בני
המדינה ברחו, נכנס לשניה וברחו, נכנס לשלישית והיתה חרבה קבלוהו בכבוד, אמר כאן
אני בונה פלטרין שלי, כך הקב"ה הים ראה וינוס ההרים רקדו כאילים, אל הר חורב
וקבלהו, אמר כאן אני בונה, הה"ד במדבר סיני. ועוד אמרו רז"ל (ברכות סג.) (במדבר יט)
זאת התורה אדם כי ימות, אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה, וכן כל דבר
שטרחו בעליו בהרוחתו ישמרוהו שמירה מעולה. וכיון שכן למה נוציא המשנה מפשטה.
ועוד פת במלח הוא טוב לזכירה והמים משכחים, ומושכב בפאת מטה ובדמשק ערש
יקשה בעיניו לקום בשפרפרא לעיין בתורה, והמצטער על התורה ישמרנה. וכבר אמרו
רז"ל שלזו הסבה אמר (שופטים א) ובני קיני עלו מעיר התמרים, וכאשר יהיה השלם
מוטבע בין שתי הצרות אז יקח מהתענוגים כמשפט
ובתורה אתה עמל. כבר כתבתי פעמים רבות, כי לא ידרוש השי"ת ממנו ידיעת
התורה כי אם כפי הכנת כל אחד ואחד. ולזה כיון באומרו עמל, כי לפום
צערא אגרא לא לפי הלימוד, וכן אמרו, (ברכות יז.) אשרי מי שעמלו בתורה
[מסכת אבות] י א אשריך