
מסכת אבות פרק ששי
בלכד קראו רבו אלופו ומידעו, האומד מחברו פרק אחד או הלכה את או
פסוק אחר או דבור אחד או אפילו אות אחת על אחת כמה וכמה שצריך
נג בו כבוד (אין כבוד אלא ותורה) לחכמים שנאמר ככוד תכמים ינתלויותמימים
ינחלו טוב. ואין טוב אלא תורה שנאמר (משלי ד) כי לקח טוב נהתי לכם תרתי
(משלי ג)  (שם כח)ל
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
נחלת אבות בלא יגיעה ועמל, והוא מי שעמדו רגלי אבותיו על הר סיני וקנה מן הדעת
שיעור רב, וכמו שאדם חרוץ יקנה מן הנכסים יותר ממה שנפלו לו בנחלה, קרוב מאד
להתגאות, כמו שאמרו אין הגאוה מצויה אלא בבזוי משפחות, ובאמת שכן הוא שמי
שעמדו רגלי אבותיו על הר סיני וראו עיניו בכח מעלת אנשי מעמד ההוא איך יתגאה,
והוא דומה בעיניו לעשיר בין המלך והשרים. ואמר עוד שאם חזר בו הקב"ה מגביהו,
כי ראוי הוא לקבלו בתשובה כי היתה לו תורתו כמו הדעת לנוחלין אותו. והרוצה להבין
דברי אלה ושיכנסו במעיו יעיין תחלה משנת אם אין דעת אין בינה, ועז פנים לגיהנם
ובוש פנים לג"ע: הלומד מחבירו. לכאורה נראה בלי קשר ועם מה שפירשתי יתבאר
לך, כי כיון שהתורה מחדשת דעת בעוסקיה, המלמד דבר לחבירו כאילו הוא שותף
במציאותו, וא"כ צריך לנהוג בו כבוד כבן אצל האב, כי השפיע בו מקדושת נפשו. ודע
כי כפי קדושת המדבר יכנסו דבריו באזני השומע, ולזה אמרו ישראל רצוננו לראות את
מלכנו, והאל ית' השפיע מאורו עליהם. ומכאן יתבאר לך טעם הק"ו, ומה אם דוד
מלך ישראל שלא למד וכו', וקהו שני המפרשים ז"ל בזה הפסוק, דבשלמא לפרק או
להלכה אחת יש ק"ו אבל לדבור אחד או לאות אחת מה ענין הק"ו. אבל הרצון בו כי
דוד מלך ישראל היתה נפשו קדושה ואחיתופל לא כן, ואפילו כן נהג בו כבוד מפני
שני דברים אע"פ שלא השפיע בו מקדושתו, כ"ש וק"ו הלמד מחבירו כמוהו שצריך לנהוג
בו כבוד: ואין כבוד אלא לחכמים. האדם יתחייב לכבד את חבירו מאחד משני טעמים.
או שקבל ממנו הנאה, או שהוא מעולה מצד עצמו. אמר (תהלים צה) לכו נרננה לה',
מצדו כי הוא אדון המציאות, ומצדנו אנחנו כי קבלנו ממנו טובות, הוא אומרו נריעה
לצור ישענו, וכאומרו (דברים י) הוא תהלתך והוא אלהיך אשר עשה אתך את הגדולות, כלל
שתיהן. ולז"א התנא אף אם לא למדת מן החכמים חייב אתה לנהוג בהם כבוד. ואם
לא תתבונן למה שפירשתי מה היה צריך עוד להביא ראיה אחרי הק"ו שאין עליו תשובה
כבוד חכמים ינחלו. תמהו כל המפרשים ז"ל טל זה, כי פסוק חכמים ינחלו
סופו וכסילים מרים קלון, וראש ותמימים ינחלו טוב הוא (שם כח) משגה ישרים בדרך
רע בשחותו הוא יפול ותמימים ינחלו טוב. וכתב ה"ר ישראל לפי שאומר וכסילים מרים
קלון הוא מגונה לא חתם בו, ומה יעשה במשנת יהי ביתך וכו' שחתם וסופו יורש
גיהנם. ובפרק ה' זה חלק רע, וכמה משניות רבו מספור. ועוד נפל פתקא מן שמיא
שיסיים הפסוק. והתורה התמימה אשר סיימה (ויקרא יג) לטהרו או לטמאו, ואחרון
הנביאים (מלאני ג) והכיתי את הארץ חרם. והנ"ל כי רצה להורותנו כי אלה החכמים אשר
אנו חייבים לכבדם אינם חכמי הטבע והתכונה אלא חכמי התורה הקדושה שהיא כלה
שמותיו של הקב"ה, והיא חולקת מכבודה לעוסקים בה כי הם אוחזים בשם אלהי
הכבוד. ולזה הביא ראיה ותמימים ינחלו טוב, נאמר כאן כבוד חכמים ינחלו, ונאמר ותמימים
ינחלו טוב, מה להלן הטוב הגמור שאין זולתו אף כאן לא ינחלו הכבוד כי אם חכמי
התורה המסולאים בפז. והטעם כי כל שתדרוש החכמה מנושא יותר נכבד תהיה יותר
מעולה וקדושה, כי חכמת הטבע מעולה מחכמת ההגיון, וחכמת התכונה מעולה
מחכמת הטבע, כי זו תחקור בדברים השפלים וזו בגרמים השמימיים, וחכמת האלהות
עולה