
מסכת אבות פרק ששי
זהב באף חויר אשה יפה ופרת טעם. ואומר (שמת לב) והלאת משה אלהיםה
מכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלחות. אל תקרא הרות אלא חרות
שאין לף כן תורין אלא סי שעוסק בתוךה והעוסק כתורה הרי ה לה
ר
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ו"ל
סרת טעם דומה להחזיר, ואין ראוי שיפתה החואר והיופי את האדם למראית עינו, וכן
האדם העשוי בצלם כל טובו אינו אלא להתעסק בתורת קונו, ואם אינו עושה כן [מכלים]
הצלם ההוא ע"ד (אסתרז) ופני המן חפו, כי הוא נזוף מאת האל, ודין הנזיפה להכלם
ולהתבושש ולהסתיר פניו. ועוד יש לומר כי אף חזיר מגנה הנזם, עד שאם אשה חשובה
תראה הנזם ההוא באף החזיר לא תשימהו באפה, וכן האשה הסרת טעם מבזה היופי,
וזה האיש מבזה הצלם ולכן יסתירהו, ע"ד (ויקרא כ) והרגת את האשה ואת הבהמה.
ואם אשה זונה תדמה למלכה בצורתה תהרגנה, וזהו (דברים כא) כי קללת אלהים תלוי.
אמר (קהלת ח) חכמת אדם תאיר פניו, ועזות פנים שאמרו עליו כל שיש בו עזות פנים
בידוע שלא עמדו רגלי אבותיו על הר סיני [ישנה] (ישתנה) אותו העזות ונהפך והיה
לאיש אחר, כמו שהמים מטהרים את הטמא, כן התורה מטהרת לטמא נפש. למה
הדבר דומה לחבר טוב, פירוש כי החבר איננו מוכה מהתאוה ברעהו על כן יוכיחנו,
וכן רעהו לו, וכן האדם סומא בדבר לא בדומהו, שאם יאהב החושק את האשה היפה
ויעלים עין מחסרון דעתה העוזבת אלוף נעוריה, לא יאהב החזיר אף אם נזם זהב באפו
ומר והלוחות מעשה אלהים המה. הביא זה הפסוק לגלות חרפת מי שאינו עוסק בתורה
מתרי טעמי. הא' שזאת התורה מאת ה' מן השמים עד שאפי' הלוחות והמכתב
הוא יד ה', ואיזו מעלה בכל המעלות כלם כזו, ובלי ספק המתרשל ממנה גנאי גדול הוא
לו וכאילו מבזה המלך. והב' שמי שיכול להיות בן חורין בטורח מועט ואינו רוצה
לטרוח, בודאי יש לומר כי ממשפחת עבדים הוא ובהפקירא ניחא ליה, ואילו היה בן
חכמים בן מלכי קדם היה מתנוצץ בו אור האדנות והיה משתדל להוציאו מן הכח אל
הפועל. הוא אומרו אחריו
שאין לך בן חורין וכו'. ופירש אחד מהמפרשים ז"ל חורין מלשון (ירמיה כז) חורי
יהודה, (קהלתי) אשרך ארץ שמלכך בן חורים, כי החשובים נקראים כן מלשון
לבן חיור, והפחותים נקראים חשוכים, עד כאן. והוא נכון כפי מה שפירשתי, כי הדעת
אשר קנו ישראל בהר סיני שנאמר שם (שמות יט) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי
קדוש, בהיר ומצוחצח בשרידים, והם מוציאים אותו לפועל ע"י הבינה, אבל בפחותים
הוא חשוך מאד, והוא משל הנזם באף חזיר, כי יטנף אותו עד אם ימצאהו אדם לא
יחוש לו, כי יחשוב שהוא דבר מטונף, והבן זה ושימהו כחותם על לבך. כי הנשמה
העליונה היא כחתיכת זהב מעורבת בעפריות רב, והמשכיל המתבונן בה ילטשנה וילבננה
עד תהיה ראויה לסגולת מלכים. וכאמרו (שם) והייתם לי סגולה, ואתם תהיו לי
ממלכת וגו'
והלוחות. ממעשה המלך יוכר חפצו וחשקו, שאם יעשה הדבר על ידי שליח הוראה
שלא חפץ כ"כ בפעל ההוא, אבל אם נעשה ע"י עצמו ובהשתדלות נמרץ יורה
על חשקו וחפצו ורוב אהבתו. וראינו שהשי"ת בא למעמד הר סיני בעצמו ובכבודו
ועשה פלאים עצומים, והלוחות עצמם מעשה ידיו, והכתב כתבו, ראיה כי מי שיעסוק
בה בן חורין מכל מעשה הש"י ודבק במלכו של עולם, הוא אומרו ומגדלתו
והעוסק בתורה הרי זה מתעלה. ראה איך ייחס העלוי לעצמו, וכמו שייחס העלבון
לעולב. ומה שחזר לומר פעם אחרת והעוסק, ראיה על מה שפירשתי, כי לא
הביא