
מסכת אבות פרק ששי
על עלבונו. ומנדלתו ומרוממתו על כל המעלים: באמר רכי יה"שע בן לוי
בכל
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
קשה לכעוס, אף אם עשו לו דבר שלא כהוגן יאריך רוחו, ולא יכעוס כי אם על דבר
גדול. המדרגה הג' מוחל על עלבונו, כי אפי' יבזוהו בזיון דבק בנפש מוחל על עלבונו
ואם תדקדק תמצא שאלו השלש מדרגות כנגד שלש הנפשות, כנגד הנפש הבהמית צנוע
במאכל ובמשתה ובמשגל ובבית הכסא, הדברים אשר בהם נשתתפנו עם הבהמות, כאילו
מתבייש על שהוא שותף לבהמות בזה, וארך רוח נגד החיונית, ומוחל על עלבונו כנגד
הנפש המשכלת
ומחלעל עלבונו. וא"ת והרי אמר ומלבשתו ענוה, והתשובה כי לענוה תחלה ואמצע
וסוף. תחלה להיות שפל רוח בפני כל אדם ולכבד את הכל כפי כבודו, אמצע
עלובים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים אבל חמתם בלבם, סוף מוחלין
על עלבונם כאילו אינם ברי העולם. משמח את הבריות הא', ומלבשתו הב', ומוחל
הג'. ולז"א ומגדלתו, כי מעתה הרי הוא דבק במי שאמר והיה העולם, והגורם לזאת
שני דברים, הא' האמונה בהשי"ת ובנעימותו, והב' מי שהשקה רמ"ח אבריו מתורת
אלהיו. זה שאמר (ישעיה נא) שמעו אלי יודעי צדק, האמונה, עם תורתי בלבם, הב',
ולאלה אמר אל תיראו חרפת אנוש וגו'. וראה גם ראה איך הזכיר המעלה הזאת אחר כל
המעלות, וזה מופת על כל מה שכתבתי במשנת מאד מאד הוי שפל רוח. ומ"ש הכתוב
שמעו אלי יודעי צדק, כי לא תמצא המעלה הנפלאה הזאת זולתי במי שהשקה רמ"ח
אבריו ושס"ה גידיו מתורת אלהיו כמו שכתבתי, והוא העוסק בתורה לשמה נחשב לו
כאילו קיים כל הדברים לא יחסר דבר, והוא אומרו,
ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים. כי אף מה שלא עשה נחשב לו כאילו קיים
ועשה. וכמ"ש ר"י ז"ל במשנת כל שמעשיו: ואפשר שהוא ע"ד שאין לך מדה
טובה הימנה, כי הוא מגודל ומרומם מצד התורה יותר מכל המעשים אשר בעולם, הן
מעשה הרפואה, הן מעשה התכונה, הן מעשה הטבע או האלהות, על כלם הוא מגודל
ומרומם, כי כל החכמות דורשות בכל המעשים אשר נעשו תחת השמש, וזו דורשת וחוקרת
בבורא כל העולם ועושה כל המעשים. ובמאמר ואין כבוד אלא לחכמים עוד אכתוב
בס"ד. ואפשר עוד לומר ע"ד מה שאמרו ז"ל, כתוב אחד אומר (תהלים נז) כי גדול
עד שמים, וכתוב אחד אומר (שם קה) כי גדול מעל שמים, לא קשיא כאן לשמה כאן שלא
לשמה, ולזה אמר התורה לשמה תגדלהו ותרוממהו מעל שמים ותדבקנו בבורא, נמצא
גדול ורם על כל המעשים אשר נעשו תחת כל השמים. ודבר נאה הוא, כי העובד את
המלך על מנת שלא לקבל פרס, עליו לתת שכרו משלם, כמ"ש במשנת אל תהיו כעבדים
וכו': ויתכן לפרש על כל המעשים אשר נעשו תחת השמש, כי העולם כגוף והתורה
כנפש, והנפש מושלת על החומר, ויהיה זה המאמר ע"ד מה שאנו אומרים בקדיש
לעילא מכל ברכתא וכו', לומר שהוא מבורך למעלה מכל מה שנאמר ואפשר להאמר
בעולם. וכן אמר אחר שהזכיר בפרט קצת מעלותיו, אמר שאי אפשר לפרטם אלא דרך
כלל, הוא אומרו כי מגדלתו ומרוממתו על כל המעשים, יען כי הוא דבק באלהיו המושל
על הכל ועבד מלך מלך, והיא המעלה אשר נתיחדנו בה, כאומרו (דברים כח) ונתנך
עליון. ומגדלתו הוא פירוש ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו, כי
התנא כלל ופרט. זוכה לדברים הרבה, ופרטיו, נקרא רע אהוב, ולא עוד כו' פירושו
ומגדלתו. וכיון שאלו המעלות צפונות וגנוזות לעוסק בתורה כמה הוא מגונה המתבטל
ממנה. הוא אומרו,
ב אמר רבי יהושע בן לוי בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב. מפורסם
הוא