מסכת אבות פרק ששי
סט 
ומושכתו להיות צדיק חסיד ישר ונאמן ומרחקתו מןהחא
נטפחא שלנו ומכשרתו
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
ומקרבתו לידי
זכות
הדברים שיוצאים מפי עושיהם. וכבר כתב אחד כי מצרף גדול הוא להכיר דברי המדבר
אם יכנסו באזני שומעיהם, ולזה יהיה גדול העוסק בתורה לשמה לשמח הבריות מיד
בדבריו הנעימים. וזה שתרגם יבסם כמטרא אולפני, על (דברים לב) יערוף כמטר לקחי,
ותרגום (שמות כו) וימתקו המים, ובסימו מיא, ועשה יערוף בפ"א כאילו הוא
יערב בבי"ת, מן (תהלים קד) יערב עליו שיחי. ואמר כי כמו שהמטר יצטערו ממנו
האנשים לשעתו ועכ"ז לבם שמח כי הוא חייהם, כן לקח התורה כי ימר בתחלתי וימתק
בסופו. מעשה בר' יוסי בן פזי (זהר בראשית פ"ח ע"ב) כי בתחלה היה למד שלא לשמה
ולבסוף שמחתו התורה ועסק בה לשמה
ומלבשתו ענוה ויראה. כבר הקדמתי כי זכה השלם הזה לאלה המעלות יחד, ובצאתם
לפועל יזהירו בו ככוכבים לעולם ועד. ובחן דבריו שלא אמר ובא לידי ענוה
אלא ומלבשתו, כי תבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו ולמזח תמיד יחגרה לא תסור
ממנו שעה אחת, ולזה היה מתפאר איוב (כט) צדק לבשתי וילבשני, כי לא היה פועל הצדק
פעם ומתבטל פעם אבל היה כלבוש הזה דבק תמיד. ולהיות המשפט צריך לפעמים,
לא תמיד, אמר כמעיל וצניף משפטי, כי אלה המלבושים לא ילבשם האדם תמיד כמו
הלבוש הסמוך לבשר אחר החלוק התחתון, ולא ילבשהו האדם אם לא יצדק לגופו, מה
שאין כן בחלוק העליון כי יצדק לאנשים רבים, ז"ש (תהלים קו) אשרי שומרי משפט, למועד
שמור. אמנם בצדקה אמר עושה צדקה בכל עת: (מעשה ברבי עקיבא חזייה דהוה צניע)
וראוי לעיין מאמר הכתוב תמיד (שם קיב) אשרי איש ירא את ה' (שם כה) מי האיש ירא ה',
יסמוך לעולם היראה אצל הש"י, וכן (שם קיט) ישובו לי יראיך (מלאכי ג) ליראי ה' גו', ולא מצינו
כן בענוה רק יזכירה בעצמה מבלי צרוף כלל, כי לא יאמר וענויך יירשו ארץ רק (תהלים לז)
וענוים, (במדבר יב) והאיש משה ענו מאד, והסוד גלוהו לנו רז"ל באמרם מה שעשתה חכמה כתר
לראשה עשתה ענוה עקב לסוליתה. דכתיב (משלי כב) עקב ענוה יראת ה'. וביאורו כי הנמנע
מהחטא בשני פנים, אם שיהיה אפשר לו לחטוא ולא יחטא ויכבוש יצרו, ואם שכבר פסק
ממנו כח יצר הרע עד שא"א לו לחטוא בשום צד. והנה הירא את השי"ת מצד רוממותו
וגדולתו, הוא האופן הא', כי אפשר שיתעלם ממנו ציור הרוממות ההוא רגע אחד בכל
ימיו ויחטא, ואל יקשה בעיניך מה שכתבתי בפסוק (איוב לא) ומשאתו לא אוכל, כי
זה נאמר בערך היראה החיצונית, וכמה חדרי חדרים ביראה, אמנם הענו מבחין גדולתו
ורוממותו יתברך בערך אל פחיתותו ודלותו, והוא על דרך (קהלת ב) וראיתי אני שיש
יתרון לחכמה מן הסכלות. ולו שתי מעלות על הירא, הא' ציור רוממותו יתברך גדול
אצלו, מאשר הוא נערך אל פחיתותו וחסרונו, יותר מהירא בערך אל רוממותו לבד, ולזה
מעלת בעל תשובה גדולה. הב' כי כבר נשברו כנפי יצרו הרע בהעריכו חסרונו, כי
שרש כל העבירות גבהות הלב, (דברים ח) ורם לבבך וגו', והענו לבו נשבר בקרבו, ולז"א
(ישעיה סא) רוח ה' אלהים עלי וגו' לחבוש לנשברי לב, והשי"ת ישכון לבטח עמו, כאומרו
(ויקרא כו) ונתתי משכני בתוככם, תראהו משם, ולזה לא הוצרך להזכיר ענויך. ולבעבור היות
זאת המעלה למעלה ממעלת היראה ומיוסדת עליה, ארז"ל שהיראה עקב ענוה, לסוליתה
של ענוה. והיראה והענוה שתיהן דבקות בו לא יתפרדו, זה שאמר ומלבשתו ענוה
ומושכתו להיות צריק חסיד ישר ונאמן. א ישר הוא מי שאינו מתעורר אל פעולת
הרע כלל אלא בטבעו עושה מה שראוי לעשות, וצדיק הכובש את יצרו, וחסיד
העושה לפנים מהשורה, אם כן בכלל חסיד ישר, וכמה מעלות טובות עליו, ואיך זכר
ישר אחר חסיד, אין זה אלא כאומר איש פלוני יש לו אלף דינרי זהב ואחר כך אמר
שיש