
מסכת אבות פרק ששי
הבריות. מעמה את המקום, משמם את הבריות. ומלבשתו נוה ויראה
ומושכתו
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
ואפשר לפרש רע אהוב הכל דבר אחד. וזה כי הרעים שני מינים.
האחד רע אינו אהוב
בתחילתו אלא שפגע באחד ונתלוה עמו קצת זמן ונעשו רעים זה לזה ולסוף אפשר
יבואו לידי אהבה. השני שבתחלתם היו רעים אהובים, כאהבת דוד ויהונתן שאהבתם
בלתי תלויה בדבר, וזה יקרה בין האנשים ששמעו כל אחד שמע חבירו וייטב בעיניו ומרוב
אהבתם כל אחד הלך לבקש חבירו ונתחברו באהבה עזה. והעוסק בתורה שלא לשמה
דומה לרע הראשון, והעוסק לשמה דומה לשני, ולזה נקרא רע אהוב, וז"ש שמח
שמח רעים אהובים, כי איש ואשתו לא קנו האהבה בהתמדת זמן רק בפתע פתאום,
ולהוותה בבלתי זמן יחסו הזווג למי שברא עולמו בבלתי זמן, כאומרו בראשית ברא וגו'
כמ"ש בס"ד בפסוק ויכלו, ולז"א שמח תשמח, כי השמחה הזאת לך יאתה
ויתכן להעמיק עוד בזה הענין, כי העוסק בתורה שלא לשמה, בהבטל השכר אשר
בעבורו עובד תבטל אהבתו, והוא דומה לרע אשר יתחבר אל רעהו בעבור תועלת
מה אשר בהפקדו תעדר האהבה, אמנם העוסק בתורה לשמה דומה לשני רעים
אוהבים זה את זה, שאע"פ שלא יקבלו שכר ולא תועלת זה מזה לא יפרדו לעולם כי
אהבתם תקשרם, וכן העוסק לשמה, הן ישפיע לו הש"י מטובות העולם או לא, לא
תבטל אהבתו כלל, ולזה ישפיע הש"י על עולמו בעבורו ואע"פ שאין עוד זולתו והיה
ראוי שיחרב, כי כמו שהוא אינו פונה אל מניעת אלה הטובות, כן לא יפנה הש"י אצל
רשע הדור ויקיימהו בעבור זה, וז"א שמח תשמח רעים אהובים, כי האשה הטובה
אע"פ שלא יהיה ספוק ביד בעלה למלאת צרכי הבית תאהבנו ותכבדנו, לא כן האשה
הרעה, אף כי במלאת ספקה יצר לה, והיה כי תרעב תתקצף תקלל בעלה וכל קרוביו.
ולז"א ולא עוד אלא שהעולם כלו כדאי הוא לו, כאומרם כל העולם אינו נזון אלא בשביל
חנינא בני וחנינא בני די לו וכו', רשמו הסבה אשר בעבורה נזון כל העולם בעבור שהוא
עוסק לשמה
באת המקום, לא את עצמו. ולזה יקשה בעיניו כמה אנשים עברו דברו, וישתדל
להוכיחם ולהקריבם לאל יתברך. אבל העוסק בתורה שלא לשמה אינו אוהב
אלא עצמו
והב את הבריות. כי אינו מקנא בטובות זה העולם, כי הוא דבק בבוראו ומה
יעשו לו אלו הענינים העולמיים, ולכן יאהב הבריות כי אין לו סבה
לשישנאם, ובטבע האדם אוהב את בני מינו אם לא יטרידוהו הקנאה והתאוה והכבוד.
מצורף כי האנשים מוסיפים בשלמותו, כי זכותו מתרבה לאין סוף בגללם שיקריבם
לעבודתו ית', ולכן יאהבם
שמאת המקום. הרואה עזרתו בשער ישמח מאד, וזה העוסק לשמה מקנא לעולם
כשיראה אויבים בשער עוברים על דעת הש"י, ולכן ישמח האל בו, וכתיב
(תהלים קד) יהי כבוד ה' לעולם ישמח וגו'. וזה יקריב האנשים לעבודתו ית' נמצא
משמח את המקום ב"ה
את חבריות. דברי יצר הרע ערבים בתחלתם ומרים בסופם, ודברי התורה הם
בהפך קשים בתחלתם ומתוקים מדבש ונפת צופים בסופם. וכמו שאמרו ישראל
(שמות כד) נעשה ונשמע בפעם הב' הוסיפו חשק על חשקם, וכבר כתבתיו במשנת כל
שיראת וכו' תראהו משם. והאנשים אינם מכירים מתיקות התורה ומעלתה עד שיכנסו
בתוך דבריה הנעימים ואז ישמחו בה, ולכן נקרא העוסק בתורה לשמה משמח את
הבריות, מצורף כי דבריו יעשו רושם גדול באנשים, יען כי הם מלב ומנפש, כמ"ש נאים
הדברים