מסכת אבות פרק חמישי
סו
 פנים לניהנם ובזש פנים לנן עךן. [תניא רצ אומר עז פנים ר"א אומר ממר רי אומר
בן הנדה ר"ע אומר ממזר ובן הנדה ר' אליעזר בן עקב אומר אף לא עמדו רגלי אבותיו עלהר
סיני
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
שע"כ אמר אתה חונן לאדם דעת, וכפי הדעת תהיה הבינה, וזה הסוד נתגלה בס'
הזהר, כי המקדש עצמו בתשמיש המטה מושך כח מלמעלה כח קדוש וכפי קדושתו תהיה
הדעת שמושכת מלמעלה הטפה ההיא, ועל כיוצא בזה נאמר (ירמיה א) בטרם אצרך
בבטן ידעתיך, ולכן מי שהיה להפך אין צ"ל שלא המשיך ממקום הדעת אבל מהפכו.
מעשה כל אדם יוכיח על התחלתו, ולזה אמר עז פנים לגיהנם, כי בודאי שרשו
רע, והעזות מורה עליו שאינו מאמין במציאות השי"ת או בהשגחתו. והוא בהפך הבוש
פנים, יורה כי יש לו נפש קדושה ולכן הוא בוש בטבע. ואתן לך משל לשני בני אדם,
אחד ראה את המלך יושב על כסאו, ואחד לא ראה גם לא שמע גם לא פתחה אזנו,
ומזהירים את שניהם מחמת המלך, הראשון זוכר מה שראה בתחלה ומאמין ונזהר, והאחר
לא יכנסו דברי המזהיר באזניו, אבל הם דברי לעג בעיניו, והוא אומרו (בראשית יט)
ויהי כמצחק בעיני חתניו: ובראות התנא את גודל רשעו של עז פנים, ושהיא מכת בלתי
סרה, התפלל להש"י על ההכנה הזאת לו ולזרעו, יהי רצון שתתן חלקנו בתורתך,
אחר שהכל תלוי בהתחלתה ואתה הוא אדון כל ההתחלות, כי כפי קדושת כל איש
תשפיע עליו מקדושתך, יתחדש רצון מלפניך שתתן חלקנו בתורתך. וכן עשה יעקב
אבינו ע"ה, בראותו ברוח הקדש ישועת שמשון התפלל באותה העת על הישועה האמתית,
ולזה התפלל התנא על זו המדה, כאדם שזוכר דבר רע עד מאד ואומר בר מינן או
רחמנא ליצלן, מצורף כי הבחירה היא ענין גדול, שאפי' מי ששרשו רע יכול לצאת מתוך
ההפכה ע"י התורה המוציאה כח הדעת אל הפועל, וגם לה כח לחדש דעת חדש, אלא
שזה צריך זהירות יתרה וכח אלהי, ולפיכך אמר יהי רצון: אמרו ז"ל (הוריות יג.) ממזר
ת"ח קודם לכ"ג עם הארץ. רמזו שני דברים, א' כי מעוות יכול לתקון על ידי
הבחירה, ושהמעלה הבחירית עודפת על הטבעית. וזה טעם אומרו עז פנים לגיהנם,
ולא אמר עז פנים בן גיהנם ובוש פנים בן גן עדן או יורש ג"ע, כי אינו יורש גיהנם
בהכרח אבל הדרך פתוח לפניו והוא הולך אליו, והתורה יכולה להשיבו כי היא משיבת
נפש. וזה כלו ע"ד (דברים לא) כי אנכי ידעתי את מריך ואת ערפך הקשה, כמו
שפירשתי במשנת הכל צפוי. וענין התפלה השניה שיבנה במהרה בית המקדש, לפי
שהשכינה השורה שם מקצצת רגלי העזי פנים האומרים אין ה' רואה אותנו, ומרוממת
קרני הביישנים האומרים שכינה למעלה מראשותינו, וכמ"ש דוד המלך ע"ה (תהלים יד)
מי יתן מציון ישועת ישראל וגו' אחר אומרו אמר נבל בלבו אין אלהים, כי בבוא ישועת
ישראל יסתם פי הנבל. ובמשנה הראשונה כתבתי מ"ש איה נוראותיו, יועתק משם.
ועם מ"ש יתבאר לך טעם הברייתא, תניא ר' נתן אומר עז פנים. וטעם אומרו ר' אליעזר
בן יעקב בידוע שלא עמדו רגלי אבותיו על הר סיני ולכן חסר ממנו הדעת. אמנם עיקר
מחלוקתם מפורש במסכת כלה, פעם אחת עבר תלמיד אחד לפני ר' אליעזר ור' יהושע ור'
עקיבא בקומה זקופה, א"ר אליעזר ממזר הוא, א"ר יהושע בן הנדה הוא, א"ר עקיבא ממזר
ובן הנדה, א"ל לר' עקיבא היאך תזוח דעתך לעבור על דברי חבריך, הלך רבי עקיבא
אצל אמו של אותו תלמיד אמר לה אם תגלי דבר אחד אני מביאך לחיי העוה"ב. אמרה
לו השבע לי, והיה ר' עקיבא נשבע כו', אמר לה מה טיבו של זה, אמרה לו
כשנכנסתי לחופה פירסתי נדה ופירש ממני בעלי ובעלני שושביני ויצא זה מטפתו,
קראו עליו סוד ה' ליראיו: (במדבר טו) ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי
בתוך בני ישראל, אמר המפרש שהוא מסורס ויצא בתוך בני ישראל בן אשה. ואין
צורך