
מסכת אבות פרק חמישי
ר רץ כצבי, וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים: הוא הה אוטר
עו
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
כי אלה הד' תנאים צריכים לכל מצוה. עז כנמר, בתחלת דבריך צריך להזדרז ולחשוב
מחשבות איך תעשה המצוה ואפי' לא תהיה בכחך לעשותה, כי כח האריה גדול מאד
מן הנמר, אבל ברוב זריזות הנמר ותחבולותיו ינצח למי שא"א בכחו לנצח, וכן אמר דוד
המלך ע"ה (שם לז) גול על ה' דרכך, כי אפי' לא יהיה בכחך כפי הנראה לך עכשו
לעשות המצוה ולגומרה, תתחיל בה לאטה, כאבן הזאת שגוללין אותה מעט מעט, ובטח
עליו והוא יגמרנה, אמרו חז"ל (קדושין מ.) מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, ואחר
שכן תחשוב איך תעשה המצוה תקל (בעיניך) [לך] עשייתה ולא תכבד עליך. הוא אומרו קל
כנשר, כמו שהנשר קל ללכת לו דרך רב בזמן מעט, הוא אומרו ובטח עליו, אבל
עכ"פ צריך שלא תשען לגמרי על השי"ת לומר עליו המלאכה לגמור, אבל אתה שים כל
השתדלותך, וכאשר יראה האל טוב כוונתך ישלח ברכתו אליך, הוא אומרו ורץ כצבי
וגבור כארי בשעת עשיית המצות שתשמח בהם כמוצא שלל רב, ויגל לבך כלב האריה
והכפיר כאשר יהגה על טרפו, כי אז הוא מתחזק יותר מבתחלה. ולזה רמז (דברים ו)
אותו תעבוד ובו תדבק, זה שאמר הכתוב (ישעים מ) וקוי ה' יחליפו כח, בעת שומם
על לבם דבר המצוה יהפכו ויהיו לאיש אחר, כי יחשוב לעשות מה שאין בכחו לעשות,
יעלו אבר כנשרים לעוף אל מקום המצוה, ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו, כנגד וגבור
כארי, כי מי שתחסר לו גבורת הלב ייעף, אבל קווי ה' לא ייעפו, כי ששון לבם
בעשותם המצוה תוסיף בהם כח וגבורה, כדכתיב (תהלים קג) גבורי כח עושי דברו
לשמוע בקול דברו
ד"א וקוי ה'. הוא ענין קשר המשנה, כי ימצא כח בנפש הצדיקים לעשות המצות מצד
תוקף אמונתם בהש"י, משל לאדם שהוגד לו שבמקום פלוני מטמון זהב ומרגליות,
ואין אצלו ספק במציאות המטמון, הלא יטרח בכל כחו לא ייעף ולא יגע ואין חקר
לטרחו. וכן הצדיקים מתוך בטחונם בהשי"ת ירוצו בחמת כחם אל מקום המצות ולא
יחסר כחם, הוא אומרו (משלי יח) מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב. אחר המרוצה
הוא נשגב כמבראשונה ככחו אז כחו עתה. ולזה אמר וקוי ה' יחליפו כח, וזה יובן
בכל מצוה דרך כלל. יעלו אבר כנשרים, יש אנשים יטרחו במצות בהיות בנוער
נפשם ויחלשו בעת הזקנה, אבל קווי ה' בטחונם יחדש להם נערותם, כאומרו (תהלים
צב) עוד ינובון בשיבה וגו'. הנשר כל מה שיגדל ויבא בימים תגדל עצמותו. ירוצו
ולא ייגעו, כי יש מצות שצריכות חוזק ומהירות, כפדיון שבויים והצלת נפשות. ילכו
ולא ייעפו, על המצות שצריכות יגיעה רבה והתמדה, כיראת שמים ועסק התורה
היה אומר עז פנים לגיהגם וכו'. אע"פ שהזהרתיך הוי עז כנמר הני מילי
לעבודת השי"ת, כי המיתה בעבודתו חיים והצער נחת רוח, והיגון שמחה,
והעזות ענוה, אבל בשאר הדברים השמר ושמור נפשך מאד: ויש לי לדקדק שלשה
דברים א' ענין זאת התפלה, ועוד אומרו ועל כלם אליהו כותב, מי נתן אליהו כאן,
באתר ממזר ובר נדה מאן עייל אליהו תמן. ועוד אומרו וכל הפוסל הוא בלא קשר
ובלא טעם, וגם אומרו סוף כל אדם למות וסוף כל בהמה לשחיטה ג"כ נראה בלי
קשר ובלי טעם. ומ"ש ה"ר ישראל וא"כ לא תפגום משפחתך, אינו נכון, כי זה הטעם
כולל לכל התורה אין דבר שלא תוכל לומר בה ככה, ועוד הניחא שאומר סוף אדם
למות, אבל אומרו סוף בהמה לשחיטה מה עניינו בכאן. וקודם שאפרש לך זו המשנה
אקדים לך מעט. כבר ידעת מה שכתבתי במשנת אם אין דעת אין בינה, שהדעת
הנזכרת תחלה הוא דעת בכח, והוא מה שיודעת הנפש קודם בואה בגוף החשוך,
שע"כ.