מסכת אבות פרק חמישי
ס
אףו ימיהם נאני אנטח נך: כנ יהוךה כן תיסא אומר וי עז כנמר, סל
כנשר
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
אחרית אכילתם מרה כלענה חדה כחרב פיות. ודקדק באומרו ל הנחיל אוהבי יש, שכל ענייני
זה העולם הבל, אבל טובות העוה"ב קיימות לעד, ולכן נקרא יש. וא"ת היה ראוי שיאמר
אוצרות אוהבי אמלא ואנחילם יש, כי טובות העוה"ז קודמים. והתשובה כבר כתבתי במשנת
המקיים את התורה מעוני, כי השי"ת לא ישפיע לצדיקים טובה עד שידבקו עמו דבוק
שלם, ולז"א תחלה נחלת העוה"ב ואחריה מלוי האוצרות בעוה"ז, כי לא יבואו הפירות
עד היות הקרן שלם. ואומרו ברשעים יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת קודם זמנם, אפשר
שרמז אל היות אחרית אכילתם העוה"ז מרה כלענה, כי מתוך כך יורדין לתחתית
שאול, ואפשר שכיון לומר שהם הפך תלמידיו של אברהם כי הם יאכלו העוה"ז וינחלו
העוה"ב, והפכם יירשו גיהנם ויכרתו בחצי ימיהם, והוא אומרו ויורדים לבאר שחת
קודם זמנם, אמר (בראשית מד) והורידו עבדיך וגו', (מלכים אב) ולא תורד שיבתו בשלום
שאולה, כי היורד מן ההר יורד במהרה על כרחו, והם רואים השחת, אמר (תהלים טז)
לא תתן חסידך לראות שחת, וכבר פירשתיו במקומו בס"ד. צא ולמד הראיה שהביא
ואתה אלהים תורידם, לא ירדו הם, כי היורדים מעצמם יהיה אחר חצי ימיהם, וזה
טעם לא יחצו ימיהם, ואני אע"פ שאני איש דמים אבטח בך, כי דמי אויביך אני
שופך. וכיון שאין סוף למתן שכרן של צדיקים ולענשן של רשעים ראוי שנשתדל בחריצות
גדולה והשתדלות בשמחה ובטוב לבב, ויזכור כי אפי' אם היה מושכב על מטתו בליל
סגריר ואפל והיו אומרים לו שהיה ארנקי של זהב מוטל בדרך ואין רואה, כמה יהיה
נבהל וחרד לקום ולא יהיה יכול לכוון מלבושיו איזה תחלה, ויהיה פוסע פסיעות גסות
ולא יהיה מרגיש באבני פוקה ובצורי מכשול אשר בדרך, הכוהו בל חלה פצעוהו בל
ידע, וכל החרדה כדי לקחת הארנקי, ואולי לא ימצאהו, ואם ימצאהו לא יאסוף
בחפניו כי אם עמל ורעות רוח, ק"ו שאין עליו תשובה מה לעשות כדי להשלים רצון
אבינו שבשמים. לכך סמך
כג יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר וכו'.ה הה"ד (איוב לה) מלפנו מבהמות ארץ
ומעוף השמים יחכמנו, מבהמות ארץ אלו נמר וצבי ואריה, ומעוף השמים
זה נשר, כי השי"ת ברא את האדם בצלמו שיכלול כל השלמיות, כמו שהאל ית' שלם בכל
ולא יבצר ממנו מזמה. וזה כי לכל אחד מהב"ח נמצאת מעלה אחת בטבע אשר בה
נתייחד, ואף בעליונים כח מיוחד ואין אחד נכנס במלאכת חבירו, אבל האדם מצד
נזר אלהיו אשר על ראשו יכול להיותו כלול מן השלמיות כלם: דע כי לא יספיק לקשור
כל העולמות אחד מן הנבראים רק האדם שהוא קשור אחד, כי (המלאכים) [האופנים]
דבר אחד והמלאכים דבר אחד והגלגלים דבר אחד, אמנם האדם כלול מכל. ולזה
בהיותו צדיק תמים יקשר כל העולמות, כאומרו (משלי י) וצדיק יסוד עולם. ולזה
העיד זה התנא שנקח עזות הנמר וקלות הנשר וכו' לעשות רצון אבינו שבשמים. וכתב
רבינו יעקב בעה"ט ז"ל פרט ד' דברים בעבודת הבורא, והתחיל בעז כנמר לפי שהוא
כלל גדול בעבודת השי"ת, לפי שלפעמים שאדם חפץ לעשותה ונמנע לעשותה מפני בני
אדם שמלעיגים עליו, ולכן הזהיר שתעיז פניך כנגד המלעיגים ולא תבוש, וכמ"ש ר'
יוחנן בן זכאי לתלמידיו (ברכות כח:) יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם וכו'. ואמר קל
כנשר כנגד ראות העין שתעצום עיניך מראות ברע, ורץ כצבי כנגד הרגלים, רגליך לטוב
ירוצו, ואמר גבור כארי כנגד הלב שתחזקהו בעבודתו ית'. וכן דוד התפלל על שלשתם אלא
ששנה הסדר, (תהלים קיט) הדריכני בנתיב מצותיך על הרגלים, הט לבי אל עדותיך
על הלב, ואח"כ העבר עיני מראות שוא על העינים, ע"כ. ונ"ל דדוקא נקט סדרא,
[מסכת אבות] ט כי