
מסכת אבות פרק חמישי
ורים ובוקה נפש רהכה פלמיךיו של בלום הרשע: כב מה כין פלמידיו
של אברהם אכינו לפלמיךיו של בלזם הרשע. תלמידיו של אברהם אבינו
אוכלין העולם בזה ונוחלין העשולם הבא, שאמר (ממ"י ה) להנחיל אהכי ש
אורותיהם אמלא. אכל פלמידיו של נאום הרשע יורשין ניהגם ויוךדין לכאר
שת, שנאמר (תחלים ה) ואקה אלהים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה

פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
שפלה, כי יספיק להם מעט, כי הנמלה חצי גרעין חטה יספיק לה בכל השנה. והפכה
נפש רחבה, והיא רחבה בתאותה, כמו (תהלים קיט) רחבה מצותיך מאד, ולפי זה מי
שנשלם באלה המדות יפתחו לו ג' שערי ג"ע, כי בשרו ישכון לבטח בקבר, ונפשו תשמור
עליו, כאומרו (משלי ו) בהתהלכך תנחה אותך, וכמו שנתבאר בזוהר אשר הבאתי בפ' בן זומא,
ותלך רוחו לג"ע ונשמתו לעדן, וגם ראש ג"ע הוא אברהם. ומי שיש לו ג' מדות של בלעם
הרשע יפתחו לו ג' שערים בגיהנם, כי כמו שיש ענייני טהרה יש ענייני טומאה, כי
אלה הג' נפש רוח נשמה נאצלו לישראל מספירת הטהרה. וכמו שאברהם אבינו ע"ה
בראש ג"ע כך בלעם בתחתית גיהנם: אוכלים העוה"ז ונוחלים העוה"ב. הה"ד (משלי
א) ושומע לי ישכון בטח בעוה"ז, ושאנן מפחד רעה פחדה של גיהנם. ובראשונה
אמר ויאכלו מפרי דרכם בעוה"ז וממועצותיהם ישבעו בעוה"ב. ופסוק (שם) כי משובת
פתיים תהרגם וגו', ב' כתות של בינונים, הא' תפנה לרשעים, והב' לצדיקים. ובזה
נתבאר כפשטו, כי המפרשים יש מי שעשק ראש הפסוק, ויש מי שאנס סופו: עין
טובה הרחקת הממון, ונפש שפלה הרחקת התאוות, כי יש חוטא בזה ולא בזה, ויש
בשניהם, ויש נזהר
.אלו הג' פתחי גיהנם הן עצמן (תהלים א) עצת רשעים, בין לפירוש הקמחי
המשתדלים וחרוצים הרבה לקנות ממון, כי בדעתם כי אין העולם אלא זה, ואם
אינם אומרים כן מעשיהם מוכיחים עליהם, וכ"ש לפי פירושי. וכל זה הפך (איוב מב) על
כן אמאס ונחמתי וגו', וזו היא העין רעה החומד ממון אחרים. ודרך חטאים הם בעלי
נפש רחבה הממלאים אותה מכל מאכל ומכל עדוני עולם. ומושב לצים רוח גבוהה.
וכנגדם ג' פתחי ג"ע, בתורת ה' חפצו הפך החפצים בממון, ובתורתו יהגה יומם ולילה, איך
יקיים המצות ויזהר מן העבירות והיא נפש שפלה, והיה כעץ שתול דבר טבעי בו אינו
מחזיק טובה לעצמו כי לכך נוצר. ואלו הן נפש רוח ונשמה, והנשמה אינה נמצאת כי
אם ליחידים הדומים לאיוב, בסוף, על כן אמאס ונחמתי. ואמר בספר הזהר כי הנפש
אינה מתפרדת אפי' אחר המות, וע"כ היה יכולת בבעלת אוב להעלות את שמואל.
ועליה נאמר (משלי ו) בהתהלכך תנחה אותך, והיא התחלה לתחיית המתים, על כן
המעשה עיקר, כי המעשיות כלם בנפש, (יקרא יט) לא תשנא, ואהבת לרעך, לא
תקום ולא תטור, וכל הלאוין שאין בהם מעשה. ועסק התורה ברוח. והדעות והאהבה
והיראה בנשמה, ושרש כל אלה המעשה, כאשר יתאחז הרוח והנשמה בגוף היא הנפש.
ודע את כל זה מאד: משנת כל אהבה, היא תכלית הנפש, כל מחלוקת תכלית הרוח,
המזכה את הרבים תכלית הנשמה. עמוד והתבונן נפלאות החבור הקדוש מאלו המשניות
המתחילות כל, וכמה נאה לפרשת אברהם אבינו ע"ה וה' ברך את אברהם בכל, בכל
אלה המעלות המתחילות כל, כל אהבה, כל מחלוקת, כל המזכה, וג' המדות עין
טובה וכו', ותשמור ההערה הגדולה הזאת
כב מה בין תלמידיו של אברהם אבינו וכו'. בתלמידיו של אברהם אבינו ע"ה אמר אוכלין
העוה"ז, כי אוכלים הם אותו [ואחריתם טובה], אבל [תלמידיו של בלעם הרשע]
אפשר כוונתו על משנה כ"ח אחרית