
מסכת אבות פרק חמישי
ב כל המזכה את הרכים אין חטא בא על ידו, וכל המחטיא את חרכים אין
מספיקין בידו לשעות קשובה. משה זכח וחכה את הרבים זכות הרבים תלוי
בו שנאמר (דברים לג) צדקת ני עשה ומשפטיו עם ושראל ידבשם בן נכטט
הטיא את הרבים, חטא הרבים תלוי בו שנאמר (מא מט) על חטאות רהעם
ט
פירוש מהרב החסיר ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
כי מה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו. וזה שאמר התנא העושה מצוה אחת קונה לו
פרקליט אחד, והלא מי שעשה עבירה גדולה לשמה שבחוהו חכמים כמו שאמרו גדולה
עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה, וכל שכן המעיין בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו וממית
עצמו על תורתו. ולזה הביא ראיה ממחלוקת הלל ושמאי שנכתבו ונתקיימו דברי הכל,
בין דברי מי שהלכה כמותו ובין דברי מי שאין הלכה כמותו, ומכאן ראיה כי לבב כל
אחד מהם היה שלם עם אלהיו, וכבר עבדו שניהם בכל לבבם ובכל נפשם. אח"כ הורה
על השלימות המעשיי
כל אהבה וכו'. ירמוז כי העובד את השי"ת כדי שירבה קניינו וישמור את נפשו, אין
עבודתו שלמה, כמ"ש השטן (איוב א) החנם ירא איוב אלהים הלא אתה שכת
בעדו, אמר כי לא היה ראוי איוב להקרא עבד כי לא היה מתבאר מעבודתו אם היה
עבד עצמו או עבד השי"ת, עד שינסהו. ולזה אמר התנא כי העובד את האל ית' בעבור
אלה הדברים הגופיים אשר תלה בהם עבודתו, לא תתקיים לאור באור החיים, כי בהבטל
אותם הדברים אשר בהם עבודתו, תתבטל אהבתו, ואין מאכל ומשתה בשאול אשר הוא
הולך. אבל העובד את השי"ת מאהבה גמורה, הלא אהבתו בחי העולמים ולא תסור
לעולם, ושכרו שיהיה אוהב את השי"ת לעולם, כאומרו ועטרותיהם בראשיהם ונהנים
מזיו השכינה. וכבר כתבתי הרבה מזה הענין במשנת אל תהיו כעבדים וכו'
איזו אהבה התלויה בדבר זו אהבת אמנון ותמר. יראה כי אע"פ שהדבר ההוא
ראש הדברים אשר ירדפו האנשים אחריהם וימסרו עצמם עליהם, לא יספיק
להתמיד האהבה שלא תבטל, ומה יהיה בשאר הדברים. ולז"א דוד המלך ע"ה (שמואל
ב א) נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים, שאינה מתמדת, דימה אהבת יהונתן כמו
שדקדק באומרו אהבתך לי, ולא אמר אהבתי לך, מאהבת נשים, שאינה בהתמדת
הזמן רק בפתע פתאום, שאפי' זה בסוף העולם וזה בסופו יחבבו זה את זה כאילו היו
אהובים כל ימיהם. ובמשנת נקרא רע אהוב וכו' אפרש בס"ד. וכן אהבת דוד ליהונתן
(שמואל א יח) ויהי ככלותו לדבר וגו' ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד, ואמנם אומרו יותר
מאהבת נשים, כי יתחייב האדם לעזוב את אביו ואת אמו בעבור אשתו אבל לא את
עצמו, ויהונתן אהב את דוד יותר מעצמו, שאמר לו אביו (שמואל א"כ) כל הימים אשר בן
ישי חי על האדמה לא תכון אתה ומלכותך, וסבר וקבל ואמר (שם כג) ואתה תמלוך על
ישראל ואנכי אהיה לך למשנה. ואחר שהודיע איך ישלים אדם עצמו, זרזו שיהיה כעבד נאמן
ב כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו וכו' ם. בחן מאמרו שלא אמר שאינו
חוטא לעולם, אלא שלא יזדמן לידו דבר שיחטא בו, אבל לעולם נשאר בבחירתו,
וכן בסוף לא אמר שלא יניחוהו לעשות תשובה, כי אפי' ירבעם אם היה שב לא היו
נועלין לפניו דלתי התשובה, אבל אמר אין מספיקין בידו, שלא יעוררוהו מן השמים
לעשות תשובה, אבל המזכה את הרבים ישמרוהו שלא יחטא, כי אין ראוי שתהפך כונתו,
כי הוא מוסר נפשו לאהבת בוראו ואם היה חוטא היה סבה שיחטאו אותם אשר היה
מזכה ויחשבו דבריו ללעג. ויתכן לפרש אין חטא בא על ידו, כי הש"י ישמור לשונו
וישים דבריו בפיו ולא יטעו השומעים, וגם בהוראותיו שלא יורה אשר לא כדת. וכבר
קרה