מסכת אבות פרק חמישי סג
ידו. הולך וושה ההיד. לא הולך ולא עושה רשע: יח ארבע מדות ביושכים
לפני חכסים. ספוג ומשפך משמרת ונפה. ספוג שהוא סופג את הצל.
ומשפך שמכנים בזו ומוציא כזו. משמרת שמתיאה את הין וקולטת את
השסרים. ונפה שמויאה את הקמח וקולטת את הפלת: יט כל אהבה
תלויח בדנר. בטל דנר בטלה אהנה. ושאינה תלמה בדבר. אינהטלה
לעולם. אזו היא אהנה שהיא תלויה בדבר, זו אהכת אמנדן ופמר. ושאינה
ה בדנר, זו אהכת דוד ויהונתן: כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה
להתקים, ושאינה לשם שמים אין סופה להתקים: איזו היא מחלוקת שהיא שם
מיםזו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים זו מףלוקת קרח וכל עדתו
כל
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
יח ארבע מדות. הועילנו תועלת נפלא, כי לא נאמין כלל מה שיאמרו החכמים כי
אם הבקיאים והמובהקים, כי יש אנשים לא יוכלו לברור הצודק מהבלתי
צודק, ואף מהמחברים יש ליזהר כי לא רבים יחכמו, וכבר באה מזה אזהרה מהרמב"ם ז"ל
יט כל אהבה. האדם השלם צריך שימצאו בו שלשה דברים יחד. הא' שלימות העיון,
והב' שלימות המעשה, והג' שישפיע לזולתו וירצה שיעבדו הכל להשי"ת, כמו שהבן
ישתדל שיהיו לאביו אוהבים רבים. והמגיע לזו המעלה נקרא עבד נאמן, וכבר אמר
שם ר"י ז"ל משל נאה לזה, לאדם נתן לו המלך סוס וכלי זיין ושלחו עם אנשי מלחמתו,
והוא ברוב זריזותו עשה חיל ושכר מאה אנשים משלו והלכו כלם להלחם מלחמת המלך,
וכאשר בא בשלום מן המלחמה צוה המלך לשריו ויועציו שילכו לקראתו ויכבדוהו כבוד
גדול ויהיה משנה למלך. וכן המזכה את הרבים, שלא די שזרז עצמו כי גם את אחרים
זרז, יעלה זכותו לאין סוף, וכתב הר"ם ז"ל ועל המשפיע השפעה תמידית דבקה בלתי
מתפרדת, כאומרו ומגלין לו סתרי תורה ונעשה כמעין שאינו פוסק את מימיו
באלו המשניות [הבאות] הודיעונו שם האיש הזה ומעשהו. במשנה הא' הודיע שלימות
העיון, ובב' שלימות המעשה, ובג' זכותו את הרבים, ובד' סימניו המורים על שנקבצו
בו אלה הג' שלמיות על השלמות, וגם מי שהיתה חכמתו סבת מפלתו, ע"ד (קהלת
ב) וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך, שהרצון בו מצד
הסכלות ראיתי כח החכמה ואת יקר תפארת גדולתה, כמו שמתיקות האור ניכר מתוך
החשך. ועתה אפרש כל אחת בס"ד
כל מחלוקת שהיא לשם שמים וכו'. םהורה שעיקר הלימוד תלוי בכונה, כי מי
שכוונתו לש"ש להוציא דבר לאמתו אפי' טעה בעיונו יחשב לו כאילו הסכים אל
האמת, והטעם כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה, וכיון שכל כונתו לא היתה
אלא להוציא הלכה למעשה לזרז נפשו להתקרב אל השי"ת, הכונה ההיא משארת נפשו.
בואו וראו מאמר רז"ל אשרי מי שעמלו בתורה, תלו האושר בעמל ולא בידיעה. והטו
אזנכם לאותו מעשה דמסכת חגיגה, והוא כי איש אחד לא היה יודע אלא מסכת
חגיגה, והיה חוזר אותה כל ימיו ולא היה פוסק ממנה אפי' שעה קלה אלא עוסק
במלאכתו וקורא בפיו, ובשעת פטירתו לא היה אדם בביתו, ושלח השי"ת מלאך בצורת
אשה והרימה קול בכיה גדולה אישי אישי, עד שנקבצו כל העם למרירות קולה, ואמר
להם אישי זה שכבדני ולא עזבני כל ימיו כבדוהו וקברוהו בכבוד גדול, והיו אומרים
לה מה שמך, אמרה חגיגה, ואחר סתימת הגולל נסתלק מפניהם. ותמהו כל העולם
וחקרו על מעשהו, ומצאו שהיה קורא כל ימיו באותה המסכתא, וירא כל העם וירוט
כי