
מסכת אבות פרק המישי
אחרים הסיד. לא יתן ולא יתנו אחרים לשע: יז אקבע סרות בהולכי כית
המדרש, הולך ואינו עושה שכר הלינה בידו. עושה ואינו הולך שכרמ
בידו
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
הוא. ואם אין זו כונת התנא לא אדע לו ענין, והרוצה שיתן ויתנו אחרים מתת
אלהים הוא: עוד אפשר לפרש כי גם זה מנותני צדקה הוא, אלא שאינו נותן בשמחת
לבב, ולזה קראו רוצה שיתנו אחרים, אבל לא שלא יתן כלל, וזה טעם בנותני צדקה.
והרשע אע"פ שיתן הוא, אם הוא נותן על כרחו ואינו מאמין בתועלת הצדקה הרי הוא
כאילו לא נתן. ועוד קשיא יתן ולא יתנו אחרים כו', והרי אינו נופל עין רעה כי אם במה
שבא לעולם, וטובתם של אחרים עדין לא בא, ועוד אינו מוכרח שיבא, כי אפשר שהקב"ה
ינסהו לטוב לו ויפרע לו בעוה"ב, ועוד שאחר שהקב"ה מטיבם בעד צדקתם אם יקשה
בעיניו רשע הוא. ועוד ק"ל יתן ויתנו אחרים חסיד, אינו אלא צדיק, כי כך מדת
הצדיק, ולא יקרא חסיד אלא העושה לפנים משורת הדין, כמו שלי שלך ושלך שלך,
אבל זו המדה רוצה שיתן ויתנו אחרים הלא מדת כל אדם היא, ולמה יקרא חסיד.
ועוד איך מנה אלו המדות בנותני צדקה ושנים מהם אינם נותנים כלל. ואם תאמר
הרי אמר בהולכי בית המדרש ושנים מהם עושה ולא הולך לא הולך ולא עושה, ויש
לומר כי הולך ואינו עושה, הולך כדי ללמוד ואינו יכול כי הוא שוכח, על דרך אגרא
דכלה דוחקא, עושה ואינו הולך אבל בשכר אחרים שמספיקין בידו כדי שילמוד, והלמוד
שלו אבל שכר ההליכה לאחרים ואפשר לומר בהפך, כי הולך ואינו עושה כי לומד
בממון אחרים, עושה ואינו הולך המספיק לאחרים, לא הולך ולא עושה כי אינו הולך
ללמוד כלל רק לראות, כדרך כמה בני אדם שאינם הולכים לבית המדרש אלא לראות
טעם דברי הדורש בלבד, והדרא קושיא לדוכתא בנותני צדקה. והנ"ל כי כלם נותני
צדקה, והם הקהל אשר להם לפרנס העניים עכ"פ, ולא דבר אלא באופן הנתינה לתת
להם בעין יפה, כי הנותן ולא יתנו אחרים, אומר כבר נתתי אני להם, אמר כי זה
עינו רעה, כמו עין רעה אחד מששים, שהרצון בו עין צרה, ואמר כי זה ראוי שיגונה
יותר כי צרה עינו בעבור ממון אחרים, אבל רוצה שיתנו אחרים כו' הוא מגונה אבל לא כל
כך כי עינו צרה להרבות לו. יתן ויתנו אחרים כדי לתת להם בשפע, חסיד, וזהו
(משלי יא) ומרוה גם הוא יורה לאחרים שיתנו, אבל נפש ברכה נותן להם כדי שבעם
לבד לא להותיר, אבל מרוה, (רוח ב) ויצבט לה קלי בשפע עד ששבעה והותירה.
לא יתן ולא יתנו אחרים, שאומר יש להם ואינם צריכים, ואינו מסכים לתת עד
יתברר לו שאין להם מאומה
יז ארבע מדות בהולכי בית המדרש וכו'.ם כתב ר"י ז"ל הולך ואינו עושה אין
פירושו מה ששומע בבית המדרש, כי זה נקרא רשע, ועליו אמרו ז"ל נוח
לו שנהפכה עליו שלייתו על פניו ולא יצא לאויר העולם, ולא סוף דבר זה אלא אף
הנזהר מעבירות ואינו עושה המצות נקרא רשע. אך פירושו שאינו מחזר אחריהם
לעשותם, אך כשתבא מצוה לידו יקיימנה, והולך ועושה מדקדק אחריהם. וקושייתו נצחת
היא אבל פירושו אינו נכנס באזני. ומתוך הדוחק אפשר לפרש המחזיק ידי הלומד, כי
הוא כאילו הולך לבית המדרש, כי הליכתו של זה תלויה בו, כי לא היה הולך שם אלמלא
מעותיו של זה, כי אין ספוק בידו. ועושה ואינו הולך הוא התלמיד עצמו. גם יתכן
לפרש כי המחזיק הוא העושה וההולך הוא הלומד, כי בעבור העשייה נתן לו מעותיו,
והעשייה היא הלמידה, שאם לא כן מאי טעמא בית המדרש, היה ראוי לומר בשומעי
דברי חכמים. ואני מתוך הדחק פירשתי כן
רבע