מסכת אבות פרק חמישי
סב 
 יד ארבע מרות בדעות. נום לכעום ונוה לרצות יצא הפסדו בשכרו.
ק לכעום וקשה לרצות נצא שכרו בהפסדו. קשה לכעום ונות לרצות סיד.
נו לכעום וקשה לרצות רשע: טו ארבע מדות בתלמידים. מהיר לשמו
ונהיר לאבד יצא שכרו בהפסדו. קשה לשממע וקשה לאבד מא הפסדו
בכרו. מהיר לשמע וקשה לאבד זה חלק טוב. קשה לשמע ומהיר לאבד
זחלק רע: טו ארבע מדות בנותני צדקה. הרוצה שיתן ולא יתנו אחרים
עינו רעה בשל אחרים. יקנו אחרים והוא לא ותן עינו רעה בשלו. יתן ויקנו
רים
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו. ויסבול שיהיה צווי או הודעה לבד, כמו (ויקרא כא)
ולא יחלל את מקדש אלהיו, יאמר תן הרבה פעמים ותקנה מדת הנדיבות עד לא ירע
לבבך. אמר שלמה המלך ע"ה (משלי יח) מתן אדם ירחיב לו, שיעשנו רחב לב ועם
המעולים והחשובים יתחשב
יד ארבע מדות בדעות, קשה לכעום חסיד. לא התנה שלא לכעוס כלל, כי ראוי
לכעוס במקום שיש חלול השם, כפנחס ודוד, (מלכים א ב) והורדת את
שיבתו וגו', ושאול נענש על שמחל על כבודו, שנאמר (שמואל א) ויבזוהו ויהי כמחריש.
וזה יובן במי שהם עצמם מעון לשכינה והמחלל כבודם כמחלל כבוד השכינה. ואפשר
שכיון למה שאמרו אל תהיה מתוק פן יבלעוך. ולזה אמר נוח לרצות. ואפשר שכיון
לכל. ואל תתמה על אומרו נוח לכעוס וקשה לרצות רשע, קשה לכעוס ונוח לרצות חסיד.
כי באמת המצרף האמתי הוא זה, וכמו שפירשתי במשנת מאד מאד הוי שפל רוח,
ובמשנת אל תהי נוח לכעוס. ומה שחידשתי הנה כי מי שמעריך גדולת תורת השם
כאומרו טוב לי תורת פיך, למה ידאג ויתעצב על דבר מטובות זה העולם. והוא אומרו
(ישפיה נא) עם תורתי בלבם, לא אמר עם התורה בלבם, רק תורתי, שיבחינו גדולת
מעלתה ולא יחושו לאלו הטובות כלל כלל
טו ארבע מדות בתלמידים. הזהירנו על הקדימה אם אין פרנסה לכלם
זחלק רע, כי אינו בכח התולדה, כי הא' מזגו לח ביותר, והב' קשה, והג'
ממוצע, כדונג שיקבל הפיתוח מהרה מצד רכותו ומצד קשיותו ישמרנה, אבל זה
לא נמצא בתולדה. ואמר הנביא (יתזקאל לו) והסירותי את לב האבן וגו', יאמר כי יוסר
הקושי ממנו ויתן לנו לב בשר לקבל מהרה ויעמוד בו הכתב עד שמוחקין אותו. ועכ"ז
אל יתרשל מללמוד, כי שכרו אתו ופעולתו לפניו כי עובד הוא לאלהיו תמיד. וכמו
שכתבתי במשנת עשה תורתך קבע. ואמרו חכמים אשרי מי שעמלו בתורה, הוציאו
הענין במלת עמל, לומר כי לפום צערא אגרא. ובכנוי כוונו לומר (איוב ה) אדם
לעמל יולד אשרי מי שעמלו בתורה שא"א להמלט ממנו
טז ארבע מדות בנותני צדקה. לא הבנתי טעם יתנו אחרים והוא לא יתן עינו
רעה בשלו. וכי יש אדם שירע לו בטובת עצמו כי אחר שהוא רוצה שיתנו
אחרים מודה בתועלת הצדקה ואיך לא יבחר הטוב לעצמו, ואם אינו מאמין בתועלת
הצדקה הרי הוא רשע אפיקורוס וחנף, כי על מה ירצה שיתנו אחרים. ומה שפירשו
המפרשים כי אין לו מדת הנדיבות ואיננו ותרן, לא הרוה צמאוני, שא"כ היה ראוי
לומר עינו רעה לבד. ומה שאחשבהו הוא על דרך מה שאמרו ז"ל (ב"ק טז:) הכשילם
בבני אדם שאינם מהוגנים, כי מי שאינו טוב לפניו יתברך לא יזדמן לו אדם כשר
לשתועילהו צדקתו, והרוצה שיתנו אחרים והוא לא יתן אין זה כי אם חולי רע, שעליו
אמר שלמה המלך ע"ה (קהלת ו) ולא ישליטנו האלהים לאכול ממנו זה הבל וחלי רע
הוא