
מסכת אבות פרק חמישי
האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין, ועל פרות שביעית: ט חרב 
לעולםשל ענוי הדין, ועל עוות ברין ושל המורים בתורה שלא נהלנה: ייה
באה לעולם על שכועת שוא ועל חלול השם: א גלות באה לעולם ע
עכודת אלילים. על גלוי עריות, ועל שפיכות דמים, ועל שמטת הארץ
יב בארעה פרקים הדכר מתרבה, בדבעית, ונשביעית ובמוצאי שביעית,
ובמוצאי קתג שבכל שנה ושנה. כרבעית מפני מעשר עני שבשלישית,
בשביעית ספני מעשר עני שבששית. במוצאי שביעית מקני פרות שביעית,
יהףג שבכל שנה ושנה מפני גזל מתנות עניים: יגארבע מדות באדם.
שלי שלי ושלךף שלך זו מדה בינונית. ויש אומרים זו מדת סרום. שלי
שלך ושלף שלי עם הארץ. שלי שלך ושלף שלר חסיד. שלף שלי ושלי שלי
רשע
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
חרב בא לעולם. על הרוב המעוותים המשפט הם בעלי זרוע, יביא הש"י עליהם
חרב אויביהם וישברם ויכניעם, ועוד כי הענוי והעוות נמצא על האלמנות
והיתומים, וכתיב (שמות כב) אם ענה תענה וגו' והרגתי וגו', ועל המורים בתורה כתיב
(ויקרא כו) חרב נוקמת נקם ברית, אמרו חז"ל החרב והספר נפלו מן השמים כרוכים,
יש ספר אין חרב, כי א"א לעולם בלא חרב, ופלפול התורה הוא כאנשי מלחמה, כמ"ש
בספר הזהר בפסוק (דברים לג) ואשר חרב גאותך, וכתיב (תהלים מה) חגור חרבך על
ירך גבור
י חיה רעה על שבועת שוא. הם חטאו בפה, ושן בהמות אשלח בם. ועוד ההפרש
אשר בינינו ובין הבהמות הוא במבטא, ולזה אנו מושלים עליהם, ולכן מי
שאינו חס על כבוד קונו ראוי הוא היות למרמס לבהמות. והוא טעם חלול השם ית',
כי (תהלים ח) כבוד והדר תעטרהי תמשילהו וגו' צונה וגו', ונהפוך הוא שישלטו הבהמות
בבני אדם מחנלי כבוד ה' הנכבד הנורא ב"ה
יא גלות באה לעולם. הם עבדו אלהים אחרים ילכו לארצם, כאומרו (דברים לא)
אלהי נכר הארץ. ועל גלוי עריות יתגלו מסתוריהם בארצות אויביהם. וכן
כתיב (ויקרא יח) ולא תקיא הארץ, ועוד במלאת הארץ זמה לא יכירו בנים אבותם
ואחים זה לזה, יבא הגלות ולא יכירו איש את אחיו, וכמו שקרה לבן ובת אלישע
כהן גדול בעונותינו כי רבו. ועל שפיכות דמים כי הדם יחניף את הארץ. ועל שמיטת
הארץ מפורש בתורה
יב בארבעה פרקים. כל אלה גזלה של עניים, וכתיב (משלי כב) אל תגזול דל וגו'
כי ה' יריב ריבם. ובמוצאי החג, כי באסיפת הפירות גוזלים בני אדם
זה את זה, לפי שההמון משולחים באסיפת הפירות
יג ארבע מדות באדם וכו'. כתב ר"י ז"ל יש להקשות איך נחלקו חכמים במדות
וכלם יודעים אותם והם בהם, והנביא אומר בפירוש כי מניעת הצדקה
מדת סדום היא, (יחזקאל טז) הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם וגו'
ויד עני ואביון לא החזיקה. אלא ודאי לא נחלקו אלא במדה לבד, שנותן צדקה כדי
חיובו מתוך היראה אך בטבעו הוא כילי, ואחר שמחזיק יד עני ואביון מה לנו ולטבעו
המדה בינונית היא, וי"א המדה בעצמה מדת סדום היא ושרשה רע עד תהיה לו
מדת הוותרנות, ע"כ. ומה יעשה האדם ויתרחק מהמדה הרעה הזאת, ירבה לתת עד
שוב לו טבע שני. ודע כי סימן הנדיב שיתן בשמחה, הוא אומרו (דברים טו) נתון
תתן