מסכת אבות פרק חמישי
סא
לתוך דכרי הברו ואינו נכחל להשב. שואל כמנין ומשיב כהלנה אומר 
ראשון ראשן על אחרק אחרון על מה שלא שמע אומר לא שמעתי. ומוה
ל הנת. והלופיהן בגלם: י שקעה מיני פורעניות באין לעולם מלשכ
נופי עכרה מקצתן מעשרין ומקצתן אינן מעשרין העב של כצורת בא מצ
ים ומקצתן שבעים. נמרו שלא למאר הנב של מהונה ושל בצורת
ושלא לטול את החלה, רעב של כליה כא: ח דכר בא לעולם על מיתות
האמורות
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
והתערב בהם חסרון, ומפני זה נקרא גולם לדמותו לכלי אשר יעשהו האומן והיתה בו
הצורה המלאכותית אלא שחסרה ההשלמה והתיקון, כסכין והסייף שיעשה הנפח גלמם
והגיעה להם צורתם, קודם שישחיזם ויחדדם ויפתח בהם מה שדרכם לפתח וישלים תיקונם,
והם הנקראים לפני זה גולמי כלי מתכות כמו שנתבאר בכלים, והיא מלה עברית (תהלים קלט)
גלמי ראו עיניך, רוצה לומר החומר שלי קודם הגיעה הצורה בה, וכאשר לא הגיע לזה צורת
שלימותו כמו שצריך קראוהו גולם, והחכם הוא אשר הגיעו לו שני המינים מן המעלות
על השלמות, כמו שצריך. והחכם יהיה לו אלה שבע התועלות, והם העקרים גדולים
הד' מהם מעלות המדות, והם, אינו מדבר לפני מי שגדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס
לתוך דברי חבירו אבל ינוח עד שישלים דבריו, ולא יתפאר במה שלא שמע, והוא אומרו
על מה שלא שמע אומר לא שמעתי. ולא יתעקש אבל כשישמע האמת יודה ואפי' היה
אפשר לו לדחות ולהטעות לא ירצה לעשותו, והוא אומרו מודה על האמת. והג' מעלות
שכליות. הא' כשיטעהו מטעה בהלכה לא יבהל וישאר מסופק באמת, אבל ירגיש במהרה
מקום הטעות ויבארהו, הוא אומרו ואינו נבהל (נבעת) להשיב, וזה יהיה בקלות ההבנה
וטוב ההסתכלות למאמר המטעה להבין הפרש הדברים. והב' שישאל מה שצריך לשאול
בדבר ההוא, לא יבקש מופת למודי בחכמת הטבע ולא טענה טבעית בחכמה הלמודית
וכיוצא, ואם יהיה הוא הנשאל כן יעשה גם הוא, וזה אומרו שואל כענין ומשיב כהלכה,
וזה לא יהיה אלא אחרי חכמה יתרה. והמעלה הג' שיסדר תלמודו ויקדים מה שראוי
להקדים ויאחר הראוי לאחר, הוא אומרו על ראשון ראשון. והפך זה בגולם. וזה נ"ל יותר
מכל מה שנכתב במשנה זו, והוא להר"ם ז"ל. ויש מי שכתב ואינו נבהל, אינו ממהר,
וכתב שהוא יותר נכון מפירוש הר"מ ז"ל, ובאמת שלא נעלם מהרב זה הפירוש, אלא
שנראה בעיניו כפל אחרי אומרו אינו נכנס לתוך דברי חבירו, והחכם הר"מ ז"ל עיניו
בראשו, אבל צריך להוסיף מעט שנשמט מקולמוסו ז"ל, כי כבר מצאנו הרבה מן התארים
האלה במי שהוא מתחיל בעיון וחלופיהן בחכם גדול. אבל הענין כמו שכתבתי במאמר
איזהו חכם, כי אין ראוי להקרא חכם כי אם מי שנתפעל מהחכמה, כי אפי' לא יהיה
חכם כ"כ ראוי להקרא חכם אם ימצאו בו אלו המדות, וסופו להתחכם בלי ספק, והעומד
להתחכם כחכם דמי, אבל אם חכם כבלעם ולא פעלה החכמה בו, הוא יודע אבל
אינו חכם, וכלי מלא תפוחים אין ראוי שיקרא תפוח, אבל חרס הדרייני נקרא יין
לפי שהיין נבלע בו, והתנא על הרוב ידבר
ז שבעה מיני פורעניות וכו'. כלם מדה כנגד מדה. ושלא ליטול את החלה, כי
ברכם הש"י עד שבאו לעשות ממנה עיסה ולא זכרו הש"י, לכן יהיה
העונש מרובה
דבר בא לעולם. היא מיתה בידי שמים. ופירות שביעית, כי יעשה בסתר, ואף
כי יעשה בגלוי מי יאמר לו מה תעשה שיטעון (ויקרא כה) והיה לך ולהם
לאכלה, ולכן יתבעהו חוקר לב
הרב