
מסכת אבות פרק חמישי
הגשמים אש של עצי המשרכה. ולא נצחה הרוש את עמוד העשן ולא מ
פסול כעמר ובשתי הלחם ובלחם הפנים. עומדים צפופים ומשפחוים רחים.
ולא הזיק נחש עקרב בירושלים מעולם. ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום
שאלין בירושלים: ה עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן.
פי
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
הטוב והרע מתקוטטים זה עם זה כשני אויבים וכשאחד מהם קרוב להיות מנוצח
יתחזק על עמדו בראותו כי כלתה אליו הרעה, והלא בטבעו של עולם היא, כי הנר
בהיותה קרובה לכבות מתחזק אורה, והרבה מן האנשים בעת פטירתם יתחזקו וידברו
דברים טובים כאילו הם בריאים, וכבר הרגישו זה העולם ולא יחושו לו. ולזה
היה קרוב מאד להיות הכהן בעל קרי. וכבר אמרו ז"ל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו,
כי יצרו של אדם גדול מצומצם, כי לא יניחהו להתפשט, והוא אצלו כחרב היוצאה מנרתקה,
דמיון חום השמש היוצא ביום המעונן כי הוא מתצמצם, ואילו היה מתפשט לא היה
חומו כל כך, אבל הרשעים מניחים את יצרם להתפשט בכל גופם לרוחה, ואינם תאבים
כל כך לחטוא גם אם עונותיהם מרובים כי אין יראת הש"י ננד עיניהם כלל, והצדיק
מושל ביצרו כגבור, כאומרו (שמואל ב כג) צדיק מושל יראת אלהים. ומכאן תעמוד על
מאמרם ז"ל רשעים נדמה להם כחוט השערה, וצדיקים נדמה להם כהר גבוה ותלול
ולא נמצא פסול בעומר כו'. שא"א לקצירתו וללקיטתו כי אם י"ו בניסן ואין לו
תשלומין, וכן שתי הלחם. והיה נס גדול בבחינה אחרת, שבכל גבול ישראל היו
שוהין מלאכול החדש עד חצי יום י"ו בניסן, ומשם ואילך היו אוכלין בחזקת ב"ד זריזין
הן, ואילו נמצא פסול בו היתה מכשלה. ולזה לא יאונה לצדיק כל און. ולחם הפנים
ביום השבת יערכנו
ולא כבו הנשמים. אע"פ שהיה המזבח בעזרה תחת אויר השמים
ולא אמר אדם לחבירו צר לי. זה היה פלא עצום שתחזיק העיר הקדושה ההיא כל ישראל
עם רבויים, ולז"א (תהלים קנב) ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדו ששם עלו
שבטים, יאמר היתה בנויה בנס שמעט מחזיק את המרובה כאילו היתה עיר אחרת
מחוברת לה, ששם עלו כל השבטים והחזיקה את כלם, ולא זו בלבד כי תמיד היו שם
אוכלוסים רבים, כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד, והוא הב"ד הגדול,
והחזיק את הכל
עשרה דברים נבראו ערב שבת וכו'. א כתב הר"י ן' שושן ז"ל אלה העשר
עשרות שהזכיר בזה הפרק, טעמם עיקר גדול במציאות, והוא כי עשר
ספירות בלימה הם מעמידים את העולם את השמים ואת הארץ, והנה הם העשרה
מאמרות, ועד עשרה דורות לא נתמלאה סאתם, כי העמידום העשרה מליצים שהם
הספירות ומשנשתתקה הלצת העשר ספירות בא המבול לעולם ונשאר נח לבדו, ברוך
אשר לא יגרע מצדיק עינו גם בשטף מים רבים אליו לא יגיעו, ועשרה שמנח עד אברהם
ג"כ נשתתקה, עד שבא אברהם אבינו ע"ה ונתן פתחון פה לעשר ספירות בזכות עשרה
נסיונות, ולפיכך זכו לעשרה נסים שהליצו העשר יושר עליהם, ולקו המצריים בעשר מכות
שעשו להם המקטרגים העשרה, והשי"ת התרה את ישראל (במדבר יד) וינסו אותי זה
עשר פעמים, שכבר יצא שכר העשר בעבור העשרה נסיונות, ונעשו עשרה נסים בבית
המקדש ששם שכינה שורה שהיא מקבלת שפע מהעשר, ושמה ג"כ עשרה דברים שמושכים
השפע, ולזו הכוונה היתה גבהות השלחן עם המסגרת עשרה טפחים, שנאמר (שמית
נה) ואמה וחצי קומתו, הרי תשעה, וטפח המסגרת הרי עשרה, ובית קדשי הקדשים
עשר