מסכת אבות פרק חמישי נטז
מים ולא שמנו בקולי: ד משרה נסים נמשו לאבותינו ככית המקבש. לא
פל אשה מרים כשר הקדש. ולא הסרים קשר הקדש מעולם ולא נר
זבוב בכית המטקחים. ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפרים. ולא כבו
שמים
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל

בהם ישראל, (תהלים נח) ישמח צדיק כי חזה נקם, וזהו (ישעיה סו) ויצאו וראו להנקם מאויביהם
ד עשרה נסים נעשו לאבותינו כבית המקדש וכו'. ה כבר כתבתי כי קודם חטאו של
אדם הראשון לא היה שום קלקול בעולם ובחטאו הכל נתקלקל, כי הש"י
ברא העולם שיהיה משועבד לתורה, ולכן בבית המקדש שהיתה השכינה שורה שם למה
יארע שום קלקול, כי הקלקולים אינם כמנהגו של עולם, כי הש"י עשהו ישר שנאמר
(בראשית א) והנה טוב מאד, ובבחינה זו כל הנסים הנזכרים בתורה אינם אלא טבע,
ואם נקראו נסים, לפי שנגזר בחטאו של אדם הראשון היות העולם על הענין אשר הוא
עומד היום עד יבוא מורה צדק, והיום אשר בו יהיה ה' אחד ושמו אחד אז יהיה
הכל בשמחה ובשלמות, (ישעיה יא) וגר זאב עם כבש, כמאמר הנביא (ירמיה לג) כי אשיב
את שבות הארץ כבראשונה אמר ה', והנשאר בציון והנותר בירושלים מזמן התחיה ואילך
קדוש יאמר לו, כמו שהיה אדם הראשון קודם חטאו, ובדין הוא כי הם מעשה ידיו
ית' בלי חבור זכר ונקבה כמו שהיה אדם הראשון. וזה הענין אשר התחלתי לבארו היה
צריך חבור בפני עצמו, ומה אעשה ואני צריך לקצר, ומי שלא הרגיש בכלל אשר רמזתי
לך לא מצא בדעתו ראשית לעולם, כי הוא שופט כפי מה שהוא רואה עכשו ולא ידע
כי בנפשו הוא, וכבר אמרו ז"ל עיקר שכינה בתחתונים היתה. (משלי טו) באור פני מלך
חיים, ולכן הענינים אשר במקדש לא היו נוהגים המנהג הטבעי אשר הוא עכשו אלא
כאשר בתחלה, ולזה לא הסריח בשר הקדש. באור פני מלך חיים, כי עמך מקור חיים,
ובהיות עיקר השכינה בתחתונים אין שם הפסד, נסתלקה נשתנה העולם מטבעו, תחזור
השכינה יחזור העולם לטבעו וידמה לעושהו, וזה עמוד גדול להאמין כל מה שאמרו
הנביאים. ואמר הנביא (ישעיה יא) וגר זאב עם כבש וכו'. מה שנבאו לנו הנביאים
לעתיד סובב על ג' דברים, הא' חיים ארוכים מאד, ולדעת רז"ל לחיי עד, הב'
הטובות הזמניות בלי טורח, הג' שהמזיקים לא יזיקו את הבריות. ואתה תמצא שקודם
שחטא אדם הראשון היה כל זה בשלמות, אם החיים לעד, (בראשית ב) ביום אכלך ממנו
מות תמות, נראה מפורש שאם לא חטא לא מת, וכן אמר ר' אברהם על (שם ד)
והאדם ידע את חוה, אחר שראה שלא יכול להעמיד אישו, השתדל להעמיד מינו, אם
המזונות בריוח, בזעת אפיך וגו', ואם היזק הב"ח שראשם הנחשים והעקרבים והשרפים,
ואיבה אשית וגו', הא למדת שקודם לכן היתה האהבה תקועה ביניהם, עד שמזו
האהבה ירדה שנאה לכל באי עולם. וכמו שהש"י צוה לשמור מעט המן למען יראו את
הלחם שהאכיל את אבותינו, כמו כן השרה שכינתו בבית המקדש, להורות לנו כי כמו
ששם לא היה נזק כלל במנהנו של עולם עד שלא הזיק נחש שרף ועקרב, כן היה ראוי
בכל העולם רק שגרם החטא, כמו שאמר ר' חנינא לתלמידיו ראו שאין ערוד ממית
אלא חטא ממית, כי היה ראוי להיות כל העולם כמו בהמ"ק, ולעתיד שתסתלק סבת
החטא כתיב (ישעיה יא) לא ירעו ולא ישחיתו וגו' כי מלאה הארץ דעה את ה', ומי
שפירש הפסוקים בפנים אחרים יכפר האל בעדו
ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים וכו'. יש מי שהקשה ולמה יארע לו קרי
אחר שהיו מזרזין אותו כל שבעת הימים והוא בטהרה כל היום ההוא וזקני העם
כל הלילה לא יחשו מלזרזו, ואמרו בגמרא שלא היה ישן כל הלילה. והתשובה כי יצר
הטוב