
מסכת אבות פרק חמישי
הנסים נעשו לאבותינו בסצרים ועשרה מל הים. עשר מכות הכיא
הקדוש ברוך הוא על המצרים קמצרים ועשר על הים: משרה נסיונות נסו
אבותינו את הקדוש ברוך הוא במדבר שנאמר (במרבר יד) וינסו אתי זהר
פעמים
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
קבל שכרם. אמרו ז"ל (בראשית כב) נסה את אברהם, גדלו ורוממו, שלא יאמרו אומות
העולם למי שהוא רוצה נושא פנים, אברהם עשאו מלך, אמר להם השי"ח אתם יכולים
לעשות מה שעשה אברהם נתתי לו בן וכו'. וזה טעם יסורי ישראל בגלות, כי השי"ת
חפץ להראות זכותנו הגדול לכל, למען נזכה ונירש חיי העוה"ב, ובתנאי שנקבל הגלות
בסבר פנים יפות, ובעבור שהובא בעשרה נסיונות הוכו המצריים בעשר מכות ולא
ישראל, וכלם ביאר הכתוב זולתי בכנים שהיה קבלה ביד חכמים, וגם בא רמז (שמות ח)
ותהי הכנם באדם ובבהמה, באדם הדומה לבהמה אשר בשר חמורים בשרם. וסבל
השי"ת עשרה נסיונות אשר נסוהו אבותינו, ע"ד אמרם נתחייבנו שריפה זכור לאברהם,
אם הריגה זכור ליצחק, אם טלטול ליעקב: העוסק במצות ומתבונן בהם יפיק רצון
מה', והמדבר בנפלאות הבורא מוצא חן בעיניו, אף בלא חדוש רק ספור בעלמא (תהלים
קיט) דרך פקודיך הבינני ואשיחה בנפלאותיך, ע"כ אספרה הנסים שנעשו על הים ואשר
נעשו במצרים שלא חלו המכות עליהם כמו שמפורש בהם רק לא במכת הכנים, ונ"ל
שגם שם רמז באדם הדומה לבהמה, כי האדם האמתי ישראל (יחזקאל לד) ואתנה צאני
אדם אתם. וא"ת הרי השופט שראה איש מכה את חבירו יכה גם שניהם. התשובה
רבינו נסים ז"ל בפסוק כי לי כל בכור, כי יותר נס היה להציל הבכורות מלהמית בכורי
מצרים, כי כל בכור היה נס אחד
עשר מכות הביא הקב"ה במצרים ועשר על הים. ור' יהודה עשה סימן, ואני
אעשה סימן אחר. היסודות ארבעה, וכפי ההכרח האלהי יסוד המים תחתון,
הא' ביסוד המים הפשוט, הב' במה שנעשה ממנו, הג' ביסוד העפר, הד' במה שהורכב
ממנו, והם הערוב הנקראים זוחלי עפר, הה' ביסוד האויר הפשוט, הו' במה שנעשה
ממנו והוא השחין, הז' ביסוד האש ואש מתלקחת, הח' רוח בארבה והוא רוח מזרח
שהוא דומה ליסוד האש, וכתוב בו (יואל ב) לפניו אכלה אש ואחריו תלהט להבה,
הט' בעולם העליון בנכבד והוא השמש ויהי חשך, העשירית בעולם המלאכים בבכור
אלהי מצרים. נמצאו דברי אברהם אבינו ע"ה צודקים, אל עליון, כי ע"כ אמר (שמות ג)
אלהי העברים, אברהם יצחק ויעקב, רצה הש"י לבאר דברי הדרשן שלו. והעשר על
הים. הא' (שם יד) ויהי הענן למצרים, למען לא ידביקו את בניו קודם הים, כי לא
היה רצונו ליפרע מהם כי אם מדה כנגד מדה. וכשהיו קרובים אל הים וישקף בעמוד
אש וענן, והענן היה יורד ונעשה הקרקע טיט והאש מרתיחו וטלפי הסוסים נשמטים, ואלו
הב' הם שלשה, הד' ויסר את אופן וגו', הה' וינהגהו בכבדות, הו' ויאמר מצרים אנוסה
ולא היו יכולים לנוס, הז' וינער, הח' צללו, הט' תבלעמו ארץ, בלעתינון קרקע הים,
הי' פלטם הים וראו אותם ישראל. ובאלו הג' עיון, כי איך ימנו אלה והב' טבע, כי
אחרי מותם ירדו לים והים פלטם, והג' זכו לקבורה. והתשובה כי האדם כשמת מתהוה
לעפר שנאמר (בראשית ג) ואל עפר תשוב, וכשמת מת בשבת מטילין אותו על הקרקע
כי שם מנוחתו, והם צללו כעופרת שהוא כבד ומבקש המטה, והמים האדירים מעכבים
אותם מרדת שחת. תבלעמו הוא חבוט הקבר, כי השנוי לאדם קשה, ע"כ בוכה
התינוק כשיוצא לאור, ק"ו כשיוצא מהאור אל הקבר, ואמרו ז"ל כי מה שנקרא נפש הוא עם
החומר זמן מה (שבת קנג.) אחים לי בהספדאי דהתם קאימנא, והרגישו בנקמה שהיו מתנקמים
בהם