
מסכת אבות פרק חמישי
המאמרות: ב עשרה דורות מאדם ער נח להודע כמה ארך אפים
לפניו שכל הרורות היו מכעיסין וכאין עד שהכיא עליהם את מי בטבול
דורות מלח שד אברהם להודע כמה ארך אפים לפניו שכל הדורות
היו
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל

עשרה דורות שאבדו את העולם ברשעתם וחזר ונתקיים בעבור היחיד
יפרע לא אמר לתת עונש או להנקם, רומז על ההשגחה אשר נזכרה בוכל מעשיך
בספר נכתבין. ולז"א לתת שכר טוב, ולא אמר שכר לבד, לרמוז כי ישיש
על הצדיקים לטוב. וע"ד האמת אפשר לפרש בעשרה מאמרות הם הספירות, והלא
במאמר בספירה אחת כי כלן אחד, אלא ליתן שכר למיחדים ועונש למקצצים במעשיהם
או במחשבתם
ב עשרה דורות. לפי שאמר למעלה אין לפניו לא עולה ולא שכחה, אמר עתה
שהעשרה דורות לא מפני שכחה הניחם, אלא להודיע כמה ארך אפים
לפניו, וסוף דבר גבה חובו שהביא עליהם את מי המבול. הודיענו בזו המשנה
ובבאה אחריה עיקר גדול מהנהגת הש"י יאריך אפו לרשעים לראות אם יחזרו
בתשובה, ועוד דילמא נפיק מינייהו זרעא מעליא, הלא תראו שהאריך לעשרה דורות
מפני נח הצדיק, וגם לעשרה דורות שמנח עד אברהם בעבור אברהם עבדו, ואילו
היה מעביר תרח מן העולם ע"י תועבותיו מה היה מאורו של עולם אברהם אבינו
ע"ה שיצא מחלציו והחזיר כל העולם לעבודתו ית'. ולזה כיון הנביא באומרו (ישמיה
כאשר ימצא התירוש באשכול ואמר אל תשחיתהו כי ברכה בו כן אעשה למען עבדי
לבלתי השחית הכל. המשיל משל לאדם שהיה שונא הענבים והיה ראוי שישחית כרמו
מפני זה, אלא שהיה אוהב היין ולכן יקיים הענבים, וכן האל ית' היה מאבד העולם
בעבור הרשעים, אבל לפי שהוא צופה ומביט עד סוף כל הדורות ורואה שעתידים
צדיקים לצאת מחלציהם של רשעים, יאריך אפו להם, א"כ היותו ארך אפים מורה על
חכמתו אשר אין לה קץ. אמרו ז"ל (שמות ב) וירא כי אין איש, אין איש עתיד לצאת
ממנו, וע"ז אמר (משלי יד) ארך אפים רב תבונה. והבן זה
שרה דורות, עד שבא אברהם אבינו ע"ה וקבל שכר כלם. לא אמר בכאן עד
שנפרע מהם, כי אברהם אבינו ע"ה מילא כל החסרונות ועשה טובה כנגד
רעתם והצילם מן הפורענות, אך נח לא יכול להצילם כי לא היה צדיק כ"כ למלא
החסרונות, זה לשון רבינו יונה ז"ל. ונ"ל שלזה נטל שכר כלם כי צדיק יסוד עולם
והיה בצדקתו כנגד כלם. ולזה סמך עשרה נסיונות להודיע רוב חבתו. וכתב עוד
רבינו יונה ונטל שכר כלם, ואע"פ שכל אחד יש לו חלק בג"ע וחלק בגיהנם אם יזכה
יטול חלקו וחלק חברו בג"ע ואם נתחייב בדינו יטלנו בגיהנם, אבל מאחר שכלם נצטוו
לעשות טובה וזה אינו עושה וחבירו מקיים צוויו וצווי עצמו, מדת הדין נותנת שיטול
חלקו וחלק חברו בג"ע, ועל זה נטל אברהם אבינו ע"ה שכר כלם. וזה שאמרו (תהלים
קיט) עת לעשות לה', אם ראית דור שמתרשל בתורה עסוק בה, משל למלך שכל עבדיו
בגדו בו חוץ מאחד שבהם, הלא בתוך הזמן ההוא צריך ללכת עמו באמת ובלב שלם
יותר משאר הזמנים, וגם כי כל ימיו יאהבנו המלך אהבה רבה ותרב משאות זה ממשאת
כלם. ודברי פי חכם חן: ויש שפירש וקבל שהיה קבלן לכל בני דורו, לא שקבל
לעצמו, שאלמלא הוא היה מאבדם השי"ת. ויש להקשות ומדוע לא האריכה התורה
לבאר הנס הגדול אור כשדים, ויש לומר כי לא היה חולק על עובדי ע"ז אלא כפי
השכל כחק כל פילוסוף יחזיק בדעתו והשכל הישר מכריחו לכך לאהבת האמת, אבל
עיקר