פרק
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ין ז"ל חמישי נז
שיעשה רצון בוראו, וזה כי אם לא היה מפריד בין ענין לענין במאמר היה אפשר
לחשוב שלא היה הפרש ביניהם. המשל בזה ראובן יש לו להזכיר עשרה חכמים בשמותם
והם שוים אין לאחד מעלה על חבירו, והוא מזכירם זה אחר זה, אין להביא ראיה
ממאמרו מי הוא הנכבד מכלם, כי מחוייב הוא להזכירם זה אחר זה שא"א להזכירם
כלם בדבור אחד, אבל אם עשה שום הפרש בהזכיר את שמותם, אז יבינו כי יש לאחד
מעלה על חבירו. (ב"ב קלח.) ת"ר שכיב מרע שאמר תנו מאתים זוז לפלוני ושלש מאות לפלוני
וד' מאות לפלוני אין אומרין כל הקודם בשטר זכה ולפיכך יצא עליו שט"ח גובה מכלם. אבל
אם אמר תנו מאתים זוז לפלוני ואחריו ג' מאות לפלוני ואחריו ד' מאות לפלוני אומרים
כל הקודם בשטר זכה ולפיכך יצא עליו שטר חוב גובה מן האחרון. וכן הענין במעשה
בראשית שאם היה הכל נברא במאמר אחד לא היינו מכירים מדרגת הנבראים, עכשו
שנבראו הדברים ממאמרים נפרדים יורה כי הם במדרגה זה אחר זה, ועם זה נתעורר שיש
איזו מעלה לאדם על הב"ח, וזה לא יהיה אם לא מצד הבחירה אשר לו לעבוד את
בוראו יותר מכל הנבראים. אמרו ז"ל בתחלה ברא הש"י העליונים מכירים את הבורא,
אחר כך ברא את הבהמות, אח"כ ברא את האדם אמצעי. וחלוף המאמרים ראיה על
שיש חלוף באלו הג'. וזה אינו כי אם מצד הבחירה להיות כעליונים או כתחתונים.
נמצא זו התראה לרשעים הנמשכים אחרי יצרם המורים בפעולתם הרעות כי לית דין
ולית דיין ולית אגר טב לצדיקיא ולית פורענות לרשיעיא. וכבר הוכחתי באותה הפרשה
שזו היתה סברת קין. והנה הם מאבדין את העולם לא את עצמם לבד, ומזה ימשך לתת
שכר טוב לצדיקים, שאם לא היה האדם בחיריי במעשיו לא היה הצדיק ראוי לשכר
כמו שאין הרשע ראוי לעונש, והשי"ת הודיע לקין כי הבחירה בידו להרע או להיטיב
כאומרו (בראשית ד) הלא אם תיטיב שאת וגו' ואתה תמשל בו. והרוצה לזכות בזה
הפירוש יעיין בפירושי לאותה הפרשה. ולהורות כי כל היצירות אשר קדמו לאדם היו
מוכרחות בפעולותם זולתי האדם שהיה בחיריי במעשיו, אמר הכתוב בב"ח (שם א)
ויברך אותם אלהים לאמר פרו ורבו, לומר כי הברכה הזאת להם בטבע לא בבחירה
ובכוונה מהם. אמנם באדם נאמר (שם) ויברך אותם אלהים ויאמר להם אלהים פרו
ורבו, כי ישתתפו סבה טבעית וסבה בחיריית והיא הגוברת ולכן יצוה אותם פרו ורבו,
כי בהם תלוי עיקר הדבר. ולזה הבינו רז"ל מצות עשה, ולז"א ומלאו את הארץ וכבשוה,
כי זה לא יהיה בטבע רק בהשגחה ובכוונה מהם. ויש קצת הערה לזה הפירוש ממ"ש
למעלה ע"כ אתה נוצר וכו'. ולפי שהיה נראה מזה בטול הבחירה, הורה בזה המאמר
במה דברים אמורים בפעולות הטבעיות כיצירה ולידה ומיתה, אבל בשאר פעולותיו לו
היכולת והגבורה. וכבר התרה באדם בבריאת העולם בעשרה מאמרות, כי הוא בעל
בחירה ורצון ובשכלו יבחר מה שירצה, כי הוא כלול מכל ונאדר מכל, כי כל אחד
מבעלי חיים מיוחד בדבר אחד והאדם יכול לכלול כל השלמיות, כאומרו (איוב לה)
מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו, והוא שולט על הכל. ואם לא היה נברא
בעשרה מאמרות היה פתחון פה לרשעים בראותם כל הנבראים נוהגים דרך המנהג
הטבעי, כי האריה אשר נתן לו כח וגבורה לא מפני זכותו הוא, והיונה שטורפה
הנץ לא מפני חטאתיה קרה לה כן. וכל זה סוד בריאת העולם בעשרה מאמרות.
ויתכן לפרש הקשר כך, ראה הסוד הגדול אשר להשי"ת ביום הדין הגדול, כי הים
ראוי לברוא עולמו במאמר אחד ובראו בעשרה כדי ליפרע וליתן שכר טוב לצדיקים ביום
הדין הגדול. והסוד הוא מה שאמר הכתוב (יחזקאל לח) והתגדלתי והתקדשתי
עוד נראה לפרש במ"ש שמאבדין את העולם, שמקיימין את העולם, כי צדיק יסוד עולם,
וכל העולם כלו כדאי הוא לו, וכן הרשע החוטא כאילו אבד עולם מלא, כי היה ראוי
שיחרב העולם בגללו, ואם היה הוא לבדו בעולם היה נחרב בחטאתיו, ולזה סמך
וזהו אחור וקדם צרחני: [מסכת אבות] ח עשרה